מאגר סיפורי מורשת

הנכדה אליה בלבן מתעדת את סיפורם המופלא של סבתא אביגיל וסבא נחמיה טיילור.

סבתא אביגיל נולדה בשנת 1955 בעיר יוהנסבורג, בדרום אפריקה. אביה של סבתא, ישראל חסדן, היה חסיד חב"ד, שגדל בעיר הומל שברוסיה הקומוניסטית. המשטר הקומוניסטי אסר על היהודים ללמוד תורה ולשמור על הזהות היהודית.

לפני 90 שנה, כאשר מלאו  לנער, ישראל, 17 שנים. הוריו אמרו לו, שהוא חייב לברוח מרוסיה על מנת שיוכל לשמור על יהדותו. בתקופה זו פעלה ברוסיה רשת ישיבות בשם "נובהרדוק", שתפקידה היה להבריח, תוך סיכון גדול, את בחורי הישיבות לפולין. סבי, סבא רבא שלי – ישראל, הצטרף לאחת הקבוצות. שם הוא פגש את אחראי הקבוצה נחמיה רבינוביץ' (סבא של סבי נחמיה בעתיד). בתוך קבוצה זו היה גם נער צעיר בשם אברהם קגן. הברחת הגבול הייתה מסוכנת, הם נתפסו מספר פעמים על ידי המשטר הרוסי ונעצרו. הם נלקחו יחד לבית הסוהר וישבו בכלא. בסופו של דבר הם הצליחו להימלט יחד לפולין.

סבא רבא שלי (ישראל חסדן) שיתף את סבא של סבי (נחמיה רבינוביץ') בכך שהוא אינו יכול להמשיך לישיבת נובהרדוק משום שהוא רוצה ללמוד בישיבת חב"ד. ואכן, סבא ישראל נשאר בפולין ולמד בישיבת חב"ד. בהמשך הוא עבר לדודו שמואל חסדן אשר גר בלטביה.

לאורך כל הזמן הזה נשמר הקשר בין אברהם קגן וסבא נחמיה רבינוביץ'. סבא נחמיה עבר לגור בעיר לומז'ה שבפולין, התחתן עם רבקה ונולדו להם שלושה ילדים, הבכורה שביניהם סבתא רבתא שלי – רחל, אימא של סבא שלי. אברהם קגן ביקר את סבא נחמיה פעמים רבות עד שלבסוף עבר לגור בלונדון.

עברו שנים וב-1 לספטמבר 1939 הגרמנים פלשו לפולין. הוריה של סבתא רחל (סבא נחמיה וסבתא רבקה) החליטו לשלוח את ביתם הבכורה, רחל, שהייתה אז בגיל 11 להוריה של האם, רבקה, משה ויוכבד וינרסקי, על מנת להציל אותה. הם גרו בקייב שברוסיה. הנסיעה מפולין לקייב ארכה 24 שעות ברכבת. משפחתה של סבתא רחל, הוריה (נחמיה ורבקה רבינוביץ' ושני אחיה) נספו בשואה.

לאחר שהמלחמה הסתיימה נשארה רחל בודדה, ללא הורים, אחים ואחיות. ובינתיים עברה להתגורר אצל הדודים שלה, משפחת הורוביץ, בעיר פוקינג שבגרמניה. אברהם קגן החל בחיפושים אחר רחל. וכשמצא אותה, עברה רחל  לגור בלונדון אצל משפחת קגן שהיו כמו אבא ואימא בשבילה.

שם רחל פגשה את סבא רבא שלי, סבא דוד טיילור ונולדו להם ארבעה ילדים. הבכור ביניהם סבא שלי אשר נקרא על שם סבו – נחמיה. שאר ילדיה נקראו על שמם של בני משפחתה אשר נספתה בשואה.

בינתיים סבא ישראל חסדן, אבא של סבתא שלי, אביגיל, מצליח לעבור לגור בשבדיה ולאחר מכן ממשיך לדרום אפריקה. שם הוא מתחתן עם סבתא רבתא שלי – אלקה, על שמה אני קרויה. נולדים להם שלושה ילדים – האמצעית היא סבתא שלי – אביגיל.

במשך כל השנים המשפחות – קגן וחסדן המשיכו לשמור על קשר וסבא ישראל וסבתא אלקה אפילו הספיקו לבקרם באנגליה.

בחלוף השנים, בשנת 1970, כאשר סבא שלי, סבא נחמיה היה בן 16 הוא עלה יחד עם משפחתו לארץ ישראל ומספר שנים לאחר מכן משפחת קגן עלתה גם היא.

סבתי אביגיל עלתה לישראל בשנת 1975, בהיותה בגיל 21 והתגוררה אצל משפחת קגן, יחד עם אסתר קגן.  (אברהם בינתיים נפטר). באותה שנה הן נסעו לחגוג את ליל הסדר אצל משפחתו של סבי נחמיה – משפחת טיילור. שם סבתא שלי אביגיל פגשה את סבא שלי נחמיה ולאחר שלושה שבועות הם החליטו להתחתן. כאשר סבתא שלי התקשרה לבשר לאביה, ישראל חסדן, שהיא עומדת להתחתן עם סבי נחמיה. סבא ישראל התרגש מאוד ואמר: "מי חלם לפני 50 שנה, כאשר נפרדתי  בליל סגרירי בפולין מנחמיה רבינוביץ' חברי האהוב – שבתי אביגיל, תתחתן עם נכדו נחמיה, 50 שנה לאחר מכן".. אכן, נסתרות דרכי ה'.

הזוית האישית

אליה: תודה לסבא וסבתא היקרים, שטרחתם להגיע לכל המפגשים. היה מרתק ביותר לשמוע את הסיפור המופלא של משפחתנו. העשרתם אותי מאוד. מאחלת לכם הרבה שנים של בריאות, נחת ושמחה.