מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסוכרייה מהמלאך שקיבל סבא שלמה דוקס

סבא שלמה דוקס וענבר ארנברג
קלוז' הייתה עיר עם צבע וטבע
חייו של סבא שלמה דוקס עד עלייתו ארצה

סבא שלמה נולד ברומניה בראשון למאי 1947 וגדל שם עד גיל 11. בילדותו למד מגיל 3 ב "חדר" שם למד אלף- בית, לקרוא בעברית, דינים ומנהגי החגים ובכל שבוע למד את פרשת השבוע מתורגם ליידיש.
 
סבא זוכר את היום הראשון ב"חדר". הרבי קיבל אותו יפה וזרק סוכריה לשמים שנפלה על השולחן ואמר לסבא שזו סוכריה מהמלאך. סבא שמר על הסוכרייה הזאת הרבה שנים. שיטת החינוך ב"חדר" הייתה מאוד נוקשה וכללה הרבה מכות, סטירות, ובעיקר מכות עם סרגל על היד.
 
בניגוד למה שמקובל לחשוב, סבא זוכר את התקופה הזאת בצורה מאוד חיובית. בהפסקות היו משחקים כדורגל, תופסת ומטפסים על העצים בסביבה שהיו בעיקר עצי תות ואגוזים. כשהגיע לגיל 7, סבא התחיל בית ספר יסודי, ובמקביל אחרי הצהריים היה הולך ל "חדר" עם הילדים הגדולים.
 
תמונה 1

זהו ביתו של סבא בקלוז'
 
כפי שניתן לראות מהתצלום המצורף סבא היה גר בעיר גדולה ברחוב די ראשי בבית בן שלוש קומות. משם הוא היה הולך ברגל כמה דקות במורד הרחוב עד בית הספר ובמעלה הרחוב כרבע שעה עד ה "חדר'". מול ביתו היה רחוב קטן בעליה לגבעה ומשם הילדים היו גולשים במגלשות בחורף. העיר היתה קהילה של כ-25,000 יהודים והיו 5 בתי כנסת, הייתה שחיטה כשרה, אך לא היו מוצרים כשרים רבים בחנויות. הקושי העיקרי היה בפסח כשממש לא היה מה לאכול מלבד מצות, תפוחי אדמה וירקות. הייתה פרה אחת שאותה חלבו בפסח וכל כמה משפחות היו מקבלות חלב פעם אחת במהלך הפסח. בעיר היה בית אופרה מפואר, בתי קולנוע, בתי קפה, גן בוטני מפורסם ופארק עם אגם גדול שבו סבא היה שט בסירה בקיץ וגולש עליו בחורף.
 
 
 

תמונה 2

 
                               האגם בפארק בקלוז' שם סבא היה שט בימי ראשון ובחורף,
                                      כשהאגם קפוא, היו מחליקים בסקטים סבא וחבריו.
תמונה 3
 
תחנת הרכבת בקצה הרחוב שבו סבא היה גר.
סבא מאוד אהב לשבת זמן רב על הגשר שמעל הפסים להסתכל ברכבות הנכנסות ויוצאות. 
תמונה 4
בית האופרה שם היה למשפחה של סבא מנוי והיו מבקרים שם כמה פעמים בשנה 
 
כשסבא היה בן 11 הממשלה ברומניה החליטה לאפשר ליהודים לצאת לארץ ישראל. מתחת לבניין של סבא היה מרתף גדול מחולק לתאים עבור כל דירה ושם אחסנו בדרך כלל עצים לחורף. בתא של המשפחה של סבא היו במשך שנים שני ארגזי עץ גדולים ואבא של סבא היה תמיד מראה לסבא שבארגזים האלה יארזו כשיעלו לארץ ישראל ועכשיו הגיע הזמן. ההתרגשות הייתה מאוד גדולה וכולם חיכו לקבל את האישורים לצאת מרומניה. ברגע שהאישור הגיע סבא הפסיק ללמוד בבית הספר כי אמרו לו שהוא כבר לא זכאי ללימודים. כשסבא הלך לקבל את כל המסמכים מבית הספר, להיפרד מהמורה, היא ממש בכתה ואמרה שעכשיו כשכל הילדים היהודים ייסעו מרומניה בקושי יישארו לה תלמידים טובים. 
חברים טובים וקרובי משפחה באו לעזור בשבוע האחרון לחסל את תכולת הבית ולארוז מה שצריך, ההתרחשות הייתה כל כך גדולה שסבא ומשפחתו לא יכלו לישון בלילות. היציאה לרכבת הייתה באמצע הלילה והנסיעה לכיוון וינה לקחה יותר מיממה בגלל עצירה ממושכת בגבול ובדיקות מדוקדקות בתחנת המכס. אבל קצת כסף למוכסים זירז את התהליך אחרי הרבה שעות סוף סוף סבא היה חופשי בוינה, שם הסוכנות דאגה להם למלון ולהמשך הדרך.
 
משם סבא נסע ברכבת לנאפולי שבאיטליה ומשם באוניה לחיפה. בחיפה פגש סבא לראשונה את הדודים שלו- דוד מנחם, אח של אבא שלו ואת הדודה פנינה- אחות של אימא שלו, וגם את סבתא ברכה, אימא של אמו, הסבתא היחידה שהייתה לו, שעלו לארץ שנים קודם. זה היה אחד הימים המאושרים ביותר של סבא שלמה.
 
תמונה 5
 
מורה מובילה: שירה רבי
תשע"ו

מילון

ערדלים
כיסוי לחלק התחתון של הרגל ומתחבר לנעל ושומר מפני הקור

ציטוטים

”לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד“

הקשר הרב דורי