מאגר סיפורי מורשת

שמי ארתור פוגל, כיום אני מתגורר ברחובות עם אשתי האהובה חוה, אשר זכיתי לגדל אתה את שתי בנותיי אורנית ואריאלה ובני זאב. וכמובן זכיתי בנכדים מתוקים: נבו, שקד, אלה, רותם, עמית, רועי וישי המתוקי.

השנה יצאתי לטיול שורשים, בו נחשפתי לסוד גדול שלקחו הוריי לקבר, אך לפני שנגיע לסוד אספר לכם על מה שאני זוכר מילדותי.

בגיל שבע עלינו לארץ מפולין היישר לרחובות, עם הוריי היקרים אבא וולף (זאב) ואמא בלומה. אבא  היה מנהל השק"ם האגדי של רחובות ואמא הייתה מיילדת בבית החולים "קפלן".

בית הספר היסודי שלמדתי בו נקרא יבניאלי ואת חגיגת בר המצווה חגגו לי באולמי גיל המפורסמים, את התיכון למדתי באורט.

לאחר שירותי הצבאי עבדתי בתעשייה הצבאית ואז חברה של אמי בלומה ז"ל הכירה לי את חוה שהייתה עולה חדשה מברית המועצות ולאחר כשנה התחתנו והבאנו לעולם שלושה ילדים חמודים.

הזמן חלף… והשנה החלטתי לבקר בעיר הולדתי… כל שחיפשתי היה את הבית שבו גרנו, כשהגענו לבית סיפרו לי שכנים שהם זוכרים אותי כשהביאו אותי בגיל שלוש אליהם הביתה… ואז חוה אשתי הציעה שנלך למשרד הפנים ונבדוק את הנושא.

כשהגענו למשרד הפנים הפולני גילינו שאומצתי ע"י הוריי, באותו רגע הרגשתי שנפלו עליי השמיים… לא האמנתי, כשחזרנו לארץ עם תעודת הלידה והאימוץ שלי, פתחתי את הספר שאימי כתבה בו את הסיפור שלה והבנתי כי בגלל מה שאמי חוותה בתקופת השואה היא לא יכלה להביא ילדים לעולם.

הזוית האישית

היינו רוצים לאחל לעצמנו המון בריאות, אושר ורגעים נדירים ביחד.