מאגר סיפורי מורשת

סבתי יוליה מספרת על סבא שלה.

הכל התחיל ברוסיה בסוף המאה ה-19. זה עוד היה באותה תקופה שבה עדיין היהודים יכלו לגור רק ביישובים מסוימים, זה עוד היה בתקופה שבה עדיין היו הרבה פוגרומים ואנטישמיות נגד היהודים. אז סבא רבא רבא שלי ששמו היה נחום גולדבאום גר עם אשתו הצעירה שאתה התחתן לא מזמן, באותה תקופה, ביישוב יהודי.

הוא עבד בתור תפר בשכונה, מעמדם היה רגיל לגמרי, העתיד נראה וורוד, עד ששוב התחילו הפוגרומים שעליהם היו אחראים אנשי צבא הממלכה, הקוזקים.

התחילו הרבה פוגרומים גם ביישוב של סבא שלי. עד שיום אחד באו שני קוזקים ליישוב שלהם, ראו את אשתו של סבא שלי נכנסת הביתה, וישר רצו להתנפל עליה. הם התקדמו לכיוון הבית כאשר סבי ואשתו היו שם. כאשר הגיעו, הם פרצו לדירה והעיפו את סבי בכוח מהבית והתקדמו לעבר אשתו.

סבא שלי לא היה פחדן, הוא היה אמיץ והוא התגנב מאחורי הבית עד לחלון ששם כבר הקוזקים הגיעו והניחו את נשקם. הקוזקים כבר נכנסו לחדר בו הייתה אשתו של סבא שלי ובאו להתנפל עליה. אך סבא שלי נכנס דרך החלון לקח את אחת החרבות שהניחו הנבלים ליד החלון ותקף את הנבלים! (עד המוות).

לאחר מקרה זה כמובן שסבא שלי הבין, שהצבא לא ישמח לגלות מה קרה לחיילים האלה שם, אז הוא בזריזות רבה עם אשתו ארזו מזוודות ונסעו למקום הכי רחוק שאליו הם יכלו להגיע.

מקום שממנו רוב משפחתי הגיעה, גיאורגיה. שם סבי למרבה האירוניה עבד בתור תפר שתפר בגדים לצבא. ושם סבי וסבתי הולידו שבעה ילדים, ארבעה בנים ושלוש בנות. ואחרי שנים רבות אמא שלי פגשה שם את אבא שלי באחד מטיוליה וככה ביחד הם טסו לישראל.

הזוית האישית

זה הסיפור שספרה לי סבתי על סבה, סבא רבא רבא שלי, סיפור ששמעתי בפעם הראשונה אודות שרשי משפחתי.