מאגר סיפורי מורשת

האם יש אמת בחלום הלילה? האם כשאדם חולם ברגעים הכי משמעותיים בחייו, ובעוד אותם רגעים הולכים לשנות את יעוד המשפחה לדורי דורות זה יהיה בהכרח חלום אמת?

אצלנו זה היה כך.

סבי שהיה מנהל פס יצור במפעל, היגר יחד עם סבתי סבתא שיינדל והוריו מביאלסטוק שבפולין לארה"ב בשנת 1919. הם קיוו שב"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" ניתן יהיה לפרנס את המשפחה כי המצב בפולין אחרי המלחמה היה קשה מאד. הם האמינו שיוכלו להתפרנס בכבוד ואף לשמור על יהדותם. מה גדולה הייתה האכזבה כשאבי גילה שהדרך היחידה להמשיך ולשמור שבת זה לעסוק במקצועות יהודיים, להיות חזן ושוחט ולנדוד מעיירה לעיירה ברחבי ארה"ב.

הנדודים היו קשים ורק לעיתים נדירות הוא חזר אלינו כך שכמעט ולא היכרתיו.

הורי היו אנשים נפלאים ישרים וטובים, אבל ממש לא הקפידו על שמירת שבת. אבי עבד בשבת כי זו הייתה כמעט הדרך היחידה להביא פרנסה הבייתה.

אמי היקרה חנה, הזמינה את סבתא שיינדל לגור איתם ואף דאגה שהבית יהיה כשר, שיהיה קידוש וגם סבתא הדליקה נרות שבת.

וכך נולדתי אני ברובע הברונקס של אז כשתיים עשרה שנה אחרי אחי הגדול והחכם, שכה הערצתי, להורים אמריקאים אבל לא שומרי מצוות ולסבתא שומרת מצוות, שהקפידה שלא לבקר ולהתריס.

בזיכרוני נצרב הייטב המראה של סבתא שיינדל מאירה בתפילה, כשהיא מדליקה נרות שבת וההליכה עם סבתי האהובה יד ביד לבית הכנסת. אני מתרגש עד היום מהמנגינות המיוחדות של שבת ואני זוכר ומוקיר את החברים שהיגרו אחרי השואה הנוראה ושהיה לי איתם שיח עמוק. אני זוכר את האוכל היהודי המיוחד שרק סבתא ידעה להכין, וכך זכיתי שבזכות סבתא בביתנו האירו הנרות מערב שבת לערב שבת, הברכה הייתה בעיסה וענן של שכינה היה קשור על האהל.

אני ממש רואה מול עיני את העלייה שלי לתורה לבר מצווה, (למעשה חודש לפני), קראתי בהתרגשות את ההפטרה על המלאך שבא לבשר לאשת מנוח על הבן שמשון שיושיע את ישראל. אני התפעלתי האם גילוי של מלאך כזה היה בו כדי לשכנע אותי על גודל בשורת הגאולה.

סבתי השפיעה עלי רבות ואת הזהות שלי כיהודי ושמירת השבת שלי אני חב לה.

סבתי היקרה נפטרה זה היה אובדן גדול בעבורי אבל זמן קצר לפני כן זכיתי אני להביא אל אוהלה של סבתי את אשת נעורי שותפתי הנאמנה למסע ולדרך, ג'ודי הלא היא יהודית. והנר דלק מערב שבת לערב שבת והייתה ברכה בעיסה.

זמן קצר אחרי כן נפטרה גם אמי חנה, ועל אף האושר על הולדת בתנו הגדולה היה זה עבורי פרידה מכאיבה במיוחד.

תמיד רציתי לעלות לארץ ישראל עוד מהימים שבהן למדתי שנה תורה בארץ בישיבת כרם ביבנה.

בזמן מלחמת ששת הימים, ע"פ החדשות שניזונו מידיעות כוזבות שהפיצו המצרים חשבנו שהכל אבוד ומהנכר היה ברור שמדינת ישראל והיהודים החיים בה לא יהיו עוד. אני זוכר שקיבלתי על עצמי שאם כל זה יתהפך לטובה ואם מדינת ישראל תמשיך להתקיים אני אדאג את ילדי לגדל בארץ ישראל.

מלחמת יום כיפור הזכירה לנו שוב שצריך לעזוב את החיים הטובים שם ולעלות כי אחרי מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור היה ברור לנו שהסרט מתרחש שם בארץ הקודש וכאן אנחנו מחוץ לסרט. היה ברור שהגיע הזמן לקום ולעלות אל הארץ המובטחת ולהיות חלק מהגאולה.

אבי ע"ה הבין שאחרי שאחי הגדול כבר עלה ארצה ועכשיו גם אנחנו נעלה לארץ כבר לא נשאר לו למה להישאר בנכר והגיע הזמן שגם הוא יעלה.

ארזנו את כל המטלטלין שלנו והכנו עצמינו בהתרגשות גדולה לטיסה לארץ הקדש. דבר אחד העיב על גודל המעמד, התכשיטים שעברו מדור לדור עד אבי ואמי לא נמצאו. כל החיפושים העלו חרס וביחד עם התרגשות גדולה על המהלך הקרב ובא הייתה גם דאגה שאת כל הזכרונות שנקשרו בתכשיטים יקרי ערך אלו אנחנו נשאיר מאחור, ואולי זהו הניסיון והקרבן שנדרש כדי לעזוב את מנעמי הגלות הארוכה לעבר התחלה חדשה.

באותו לילה הלכנו לישון מוקדם על מנת שיהיה לנו כח. אבי הלך גם הוא לישון והרבה מחשבות התרוצצו בראשו, היכן התכשיטים, הזכרונות שאנו משאירים מאחור, ובעיקר געגוע לאמי שלא זוכה לעלות איתנו, הגעגוע נמהל בהתרגשות ותקווה ולקח זמן להרדם.

באמצע הלילה התעורר אבי כנשוך נחש אמי התגלתה אליו בחלום והראתה לו את התכשיטים המוטמנים בפתח האיוורור שבקיר. אבי סבר שחלומות שוא ידברו אך כשהחלום נשנה, הוא קם בחרדה ובהתרגשות פתח את פתח האיוורור ומצא שם את האוצר. קריאות השמחה ודמעות האושר שהציפו את עינינו היה קשה לדמיין, זו הייתה נשיקה מאמי האהובה, לקראת המסע הגדול לארץ ישראל.

חלומות יכולים לבשר את הגאולה הקרבה בדיוק כמו המלאך המבשר על הולדת שמשון.

הזוית האישית

חנן אודס: הייתה לי חוויה נפלאה לשוחח עם אבי היקר, (ה' יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים ביחד עם אמי האהובה). על סיפור זה, גיליתי פרטים שלא היו ידועים לי, ואני שמח שהסיפור יהיה פה לדורי דורות.

הסיפור תועד במסגרת ההשתלמות למורים מובילי תכנית הקשר הרב דורי שהתקיימה בינואר 2020, בשלומי.