מאגר סיפורי מורשת

שמי גיטה בורגן, ואני סבתא של נכדתי היקרה מוסיא בורגן. הוריי, ישראל שי' ובתיה ז"ל נפרסטק, קראו לי בהולדתי חי'ה גיטל. נקראתי כך על שם אמו הצדיקה של אבי שנפטרה בזמן מלחמת העולם מרעב, בגלל מסירות נפשה עבור ילדיה.

נולדתי וגדלתי בכפר חב"ד, בכורה במשפחתי המונה ארבע בנות ושלושה בנים. בילדותי אהבתי לשחק  קלאס, וכן ידעתי לרקום. בנוסף, למדתי לנגן.. עד היום אני מאוד אוהבת לנגן באקורדיון ובפסנתר ונהנית ממוזיקה. בגן בו למדתי היו בנים ובנות יחד, כי היינו מעט ילדים. כשאני נזכרת בזה אני זוכרת כמה היה רק כיף… מאוד אהבנו את הגננת. כשעליתי לבית הספר היסודי למדתי בבית הספר 'בית רבקה', ואף נבחרתי לשמש בתפקיד הראשי בהצגת בית הספר. בשנות הנערות למדתי בתיכון "בית רבקה" בכפר חב"ד, שהיה ממש מול הבית שלי, שם למדתי ארבע שנים. אני זוכרת שבכיתה י' נסענו לבני ברק לחתונה של מורתי.

באחת השנים, במוצאי יום הכיפורים, נסענו לנגן בתזמורת באירוע שהתקיים בביתו של הנשיא שז"ר בירושלים. זו הייתה חוויה שנחרטה עמוק בזיכרוני. זכיתי ללמוד לנגן ולהשתתף בתזמורות בעקבות אירוע מיוחד שחוויתי בילדותי. האירוע חרוט בזיכרוני היטב, הייתה זאת חוויה המשלבת פחד עם סוף מרגש:  כשהייתי בת 10, תכננתי לנסוע עם דודתי מבני ברק לים. הנסיעה הייתה אמורה להיות במשאית (בעבר נסעו במשאית כמו באוטובוס). לפני שדודתי עלתה למשאית, היא שמה לב שהיא שכחה את ארנק הכסף בביתה. היא חזרה הביתה להביא אותו. בינתיים הנהג התחיל לנסוע ולא חיכה לה. נשארתי לבד לבד במשאית ופחדתי נורא…. צלצלתי בפעמון כדי שהנהג יעצור. אך הרגשתי שבמקום לעצור, הוא מגביר את המהירות. בהחלטה של רגע החלטתי לקפוץ מן המשאית. קפצתי ונפלתי על הכביש. מעוצמת הנפילה קיבלתי מכה חזקה בראש. אנשים טובים שהבחינו בכך, לקחו את המספר של הרכב, ואותי הובילו לבית הרפואה 'בילינסון'. המשטרה עלתה על עקבותיו של הנהג ואני קיבלתי פיצויים על הנפילה. סך הפיצויים היה 500 לירות – סכום גדול מאוד באותם ימים. הוריי שאלו אותי מה אני רוצה שיקנו לי בסכום זה. אני, שאהבתי מאוד לנגן ביקשתי אקורדיון. בתיכון ניגנתי בתזמורת בזכות הנפילה שהצמיחה אקורדיון…

אני מנגנת בתזמורת

כשסיימתי את התיכון זכיתי להסתופף בצלו של הרבי בארצות הברית במשך שנה ורבע. שם עסקתי בחינוך ילדי ישראל, בהוראת הרבי. באותה שנה פרצה מלחמת יום הכיפורים, ואני הייתי אז רחוקה ממשפחתי. נישאתי בגיל 22 לרב יהונתן בורגן ז"ל, באותה שנה בה חזרתי מהרבי. החתונה התקיימה בחג החנוכה, בו גם נולדתי. זכיתי לשמש בשליחות לצד בעלי שהיה רב הישוב ניר צבי. עבדתי במשך 43 שנה במועצה האזורית 'עמק לוד' בתפקידים שונים – גם כמנהלת לשכה של ראש המועצה, וכן כמנהלת משאבי אנוש. במסגרת עבודתי הייתי גם ממונה על ענייני מעמד האישה.

משפחתי

זכיתי לגדל משפחה גדולה ומקסימה. 12 ילדיי היקרים, בהם תשעה בנים ושלוש בנות. בתי הראשונה נולדה לאחר 8 בנים, גם היא בחג החנוכה. המנהג הכי יפה הקיים במשפחתי הוא להיפגש בכל ערב ראש חודש בביתו של אחד מילדיי. אנו מאוד משתדלים לשמור על המנהג, השומר על אחדות המשפחה. המפגש עם הילדים והנכדים ממלא אותי בשמחה ובאהבה. בחנוכה, החג האהוב עלינו, אנו מקיימים מפגש משפחתי מיוחד, ובו אני נוהגת לבשל ולאפות את המאכלים הכי טעימים ומשובחים שהילדים והנכדים אוהבים.

חלק מילדיי ונכדיי ירשו את האהבה לנגינה. בהם גם מוסיא נכדתי המתוקה, המנגנת על פסנתר, גיטרה, קסילופון, אורגנית, חלילית ומלודיקה. במפגשים המשפחתיים הילדים נהנים לנגן ולשיר יחד בהרמוניה ובאהבה ניגונים שמחים ומרגשים.

המשפחה המורחבת

הזוית האישית

סבתא גיטה שיתפה את נכדתה מוסיא בסיפור ילדותה המיוחד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר חב"ד בנות במגדל העמק, התשע"ט.