מאגר סיפורי מורשת

הנכדה מושקי גרברצ'יק מתעדת את הסיפור של סבא שמואל דב סלפוי.

סבא שמואל (הכינוי שלו במשפחה הוא זיידע – שפירושו באידיש, סבא) נולד ב"תענית אסתר", י"ג אדר תש"ח, ברוסריו שבארגנטינה להוריו יוסף ורחל סלפוי, ואח קטן לאחיו מרדכי ויעקב.

בבית הפרטי בו התגורר היו חמישה חדרים. השפה המדוברת בבית הייתה בעיקר אידיש וגם ספרדית. כשזיידע היה בן 5 הוא התייתם מאביו, שנפטר משבץ לב תוך כדי עבודה במפעל הסודה שהיה בבעלותו.

בהיותו נער צעיר היה שותף במקהלה של בית הכנסת, שתפקידה היה ללוות את החזן. דבר שהיה מאוד מקובל בעולם היהודי אז ונחשב לכבוד גדול.

בגיל 12 בחר, באופן עצמאי ובשונה מרוח החברה בה חי, להמשיך את לימודיו בישיבה. אמו שהייתה חסידת חב"ד בשורשיה (הגיעה מהעיירה נעוול שנחשבה אז למעוז של חב"ד) רוותה נחת רב מצעד זה. ואכן כל הקשר העתידי של זיידע, ובכלל הקשר של המשפחה שלנו לחב"ד, נעוץ באימא של זיידע ובהחלטה האמיצה של זיידע, להיות שונה מהחברה החילונית/ מסורתית בה חי. ולהדבק ביהדות החרדית ובחב"ד.

זיידע עלה לארץ בגפו בגיל 18. וגם פה המשיך את התמדתו בלימוד התורה בישיבה כאן בארץ. במהלך שהותו כאן הוצע לו שידוך את סבתא. שמחת אירוסיו לא הייתה ארוכה, היות והוא נקרא לחזור  במהירות לאמו, שחלתה במחלה הארורה והייתה קרובה למות. למרות שהחתונה נקבעה למועד הכי קרוב, שהיה ניתן, היא נפטרה ימים ספורים לפני החתונה. ולפיכך החתונה הייתה בתחושה מאוד קשה של עצבות.

לאחר שנה נולדה יהודית- דודה שלי, הבת הראשונה שלהם. מעניין, שהרופאים אמרו לסבתא שלי שאין לה אפשרות להיכנס להריון בכלל. זיידע וסבתא כתבו על כך לרבי, בתשובה ענה הרבי, שסבתא כבר בהריון… לאחר שנה נולד הילד השני, בן ראשון שלהם שייע. ושנתיים לאחריו נולד ידלה.

במהלך אותם שנים זיידע היה עמוס מאוד בכל ימות השבוע. בשעות היום הוא למד משפטים באוניברסיטה בארגנטינה. ובשעות הערב עד הבוקר הוא עבד כשוחט. לימוד השחיטה נעשה על פי הוראתו המפורשת של הרבי, שאמר לזיידע ללמוד ולעסוק בשחיטה או כמוהל ולעשות בריתות.

היות ובארגנטינה של אותם זמנים החינוך היהודי היה חלש מאוד, והם היו המשפחה החרדית היחידה בכל העיר כולה, זיידע וסבתא חששו לחינוך היהודי של ילדיהם. לכן בשנת תש"מ 1980, זיידע ומשפחתו עלו לארץ ישראל.

בדרכם לארץ הם עצרו אצל הרבי, ב-770 שבניו יורק , היה זה  בתאריך ט"ז בשבט תש"מ. באותו יום  חגגו הרבי והחסידים את  30 שנות הנשיאות של הרבי. לכבוד האירוע הייתה התוועדות גדולה מאוד, בה השתתף ציבור עצום מכל העולם, שהגיע במיוחד להתוועדות המיוחדת. והמשפחה זכתה לחגוג עם  כולם. לאחר מכן נכנסה כל המשפחה לפגישת יחידות פרטית עם הרבי, וכך זיידע מספר:

"כאשר נכנסנו ליחידות הפחד מהעתיד היה גדול מאוד. החשש היה, שהרבי יגיד לנו, שאנחנו צריכים לחזור לארגנטינה. וברור היה לנו שאם הרבי יגיד את זה אנחנו נחזור לארגנטינה. אנחנו שלחנו כבר את כל המטלטלים שלנו במכולה עם אנייה, שהייתה כבר בים בדרכה לארץ ישראל,.. כאשר הרבי סיים לקרא את הפ"נ, הרבי התחיל לומר "זה עדיין מוקדם מדי", סבא מספר לספר "חשבתי שאני עומד להתעלף, חשבתי, שהרבי הולך להגיד שזה מוקדם מדי לעלות לארץ ישראל. והמשמעות היא שאנחנו צריכים לחזור לארגנטינה אבל הרבי אז המשיך את המשפט "זה מוקדם מדי בכדי להחליט במה תתעסקו בארץ אבל שתהיה לכם נסיעה טובה" ונתן את ברכת הדרך להמשך עליה לארץ ישראל" וכך הם המשיכו את דרכם לארץ.

בארץ, סבא שלי פתח משרד עורכי דין מצליח, ב"ה.  סבא גם מתעסק גם כיום ביבוא של בשר לישראל כפי שהרבי הורה לו.

חמש שנים לאחר שסבי וסבתי עלו לארץ, בשנת תשמ"ה, נולדה חני (אימא שלי). מעניין, שסבתא שלי מספרת, שהיא מאוד רצתה בת אבל ביקשה מהרבי רק ברכה להריון- ואכן קיבלה בת. כשאמי נולדה, המזכיר של הרבי, הרב קליין, התקשר לברר מה קורה? וממש כעס על זיידע, שלא התקשר  מיד להודיע לרבי שנולדה לו בת. אימא שלי קיבלה מהרבי מכתב ברכה להולדתה עם חתימת כתב יד קדשו של הרבי.

אימא שלי גם זכתה להיות אצל הרבי עם זיידע וסבתא מספר פעמים, ולקבל מהרבי דולרים. אחת הפעמים שהם היו בחלוקת דולרים הרבי חייך לאימא שלי מאוד מאוד. כשיצאו, כולם שאלו את אימא שלי, שהייתה אז בת 3 "למה הרבי חייך אליך כל כך"?  והיא ענתה להם: "כי עשיתי לו ככה" (אימא שלי קרצה לרבי..) בשנת תשנ"ו נולדה דבורי. כיום, רוב המשפחה גרה בבני ברק.

הזוית האישית

מושקי גרברצ'יק: תודות ל… אימא שעזרה לי המון, ולאבא שעזר לי המון!