מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הנעורים והצמיחה של אמנון והמדינה

אמנון ויאיר
תמונה מעברו של אמנון
ילדותו, נעוריו ובגרותו של אמנון וולף מתקיימים במקביל להקמת היישוב והמדינה הצעירה

שנות הילדות

?למדתי בבית הספר היסודי בכפר ובשנת 1950 התקבלתי לבית הספר המקצועי "שבח" בתל ?אביב, שם למדתי מסגרות מכנית שלוש שנים ומיד אחרי הלימודים התגייסתי לצ.ה.ל.

 שנות הנעורים והשירות הצבאי

?בכתה ו' ב1946 נכנסתי ל"נוער העובד" בכפר יחד עם כל הכתה. היינו שמונה תלמידים. היו פעולות מעניינות וטילים בארץ ובסביבה המיושבת בישובים ערבים רבים –  סלמה, ?חיריה, סקיה, כפר ענה ויהודיה. (היום: רמת שקמה, רמת פינקס, אור יהודה ויהוד מונוסון).

במלחמת השחרור, לאחר כיבוש הכפרים הללו, יצאנו לראות כלניות כחולות שהיו ?בגדות נחל מוסררה הוא נחל איילון. כשלמדתי בביה"ס "שבח" התחברנו עם ?קבוצת הנוער העובד בני גילנו ובילינו יחד בפעולות וטיולים.

?מקבוצת בורוכוב גבעתיים התארגן גרעין שעלה אחרי הצבא להתיישבות במשמר ?דוד שבהרי ירושלים, ואילו אני ושני חברים, הצטרפנו לגרעין  בני המושבים ?"רגב". הגרעין כלל בוגרי בתי ספר חקלאיים ובני מושבים. ?הלכנו לצבא לנח"ל. שם גם הכרתי את סבתא ציפי ונישאנו בשנת 1958.

?התגייסתי לצבא ב 1953, לאחר טירונות נחל שהייתה שלושה חודשים, ?לעומת טירונות כלל צה"לית שהייתה שבועיים בלבד. לאחר הטירונות נבחרנו ע"י ?הרמטכ"ל משה דיין, בן מושב נהלל, לרדת לקיבוץ שדה בוקר הצעיר, בן גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, בחר להתגורר בו לאחר שפרש ?מן הממשלה. תפקידנו היה לשמור עליו ועל המשק.

?המשק הצעיר כלל מס' צריפים, ללא צמחייה ירוקה. המים הובאו למשק ?במיכלית של מפעלי תובלה. ?הקיבוץ המרוחק מבאר שבע כ-50 קמ', היה מחובר ע"י כביש קאולין (חרסית) ?שבחורף היה בוצי וחלק ובקיץ היה כביש לכל דבר. מסביב לקיבוץ חיו 4 שבטי ?בדואים ידידותיים שהובלנו להם מצרכים בסיסיים לעתים. כל יציאה של בן גוריון לבאר ?שבע היינו מלווים בשני קומנדקרים.

?על הצריף של בן גוריון הייתה שמירה של 42 שעות שהתחלפה כל 4 שעות. ?באחת השמירות שלי על הצריף, הגיע עיתונאי מתל-אביב שרצה לראיין את ?פולה, אשתו של בן-גוריון. ?היא יצאה אליו עם מטאטא ביד וסילקה אותו מהמקום בטענה, שיכל לראיין אותם ?בביתם הקודם בתל-אביב. ?ובכל העסק הזה הייתי נוכח.

לאחר שהסתיים ההסכם בין הקיבוץ והנחל, עבר הגרעין שלנו, גרעין "רגב", להתיישב ?במושב תדהר שבצפון הנגב ליד ברוש ותאשור. המושב היה בנוי ולא מיושב. אדמות המושב היו מעובדות ע"י חברת מת"ח השייכת לתנועת המושבים והתפרנסנו ?מעבודה זו. השירות היה ללא תשלום מהצבא.

 לאחר כמה חודשים, כבוגר בי"ס מקצועי, חזרתי לצבא לשרת כמסגר בחיל חימושי. חזרתי לצבא? וסיימתי את שירותי ב-56.

?התחלתי לעבוד בחברת בת של מקורות ובדיוק חצי שנה מהשחרור נקראתי לשירות מילואים כחודש לפני מלחמת קדש באוקטובר 1956.
הוכנתי בקורס לחמשי צריח ושמשתי בתפקיד עד 1980. באותו זמן היו שתי יחידות שריון במילואים: צפונית ודרומית. הוצבתי לצפונית ונקראתי למילואים רבים, יחסית לחבריי. כשביקשתי לעבור ליחידה הדרומית, נעניתי: "בשביל השריון, גם באר שבע צפון". נשארתי ביחידה עד שפורקה. מכיוון שעבדתי במפעל "רבינטקס" שעסק בציוד צבאי, הועברתי לריתוק משקי.
ב20.8.58 נישאנו סבתא ציפי ואני בפתח תקווה ונולדו לנו שלושה ילדים נפלאים: אהוד, רעות ועינב. שלושה ילדינו ושמונה הנכדים הפכו אותנו למאוד מאושרים!
 

מילון

חמש צריח
כשמו כן הוא, הוא חימושניק שמתעסק במנגנונים בטנק/תומ"ת שקשורים לצריח - החלק הזה שהקנה נמצא עליו והוא מסתובב (הסבר בפורומים לקראת גיוס)

ריתוק משקי
יחידות שמוצבים בהן חיילי מילואים אשר עבודתם האזרחית חיונית אף בשעת חירום. היחידות לא יגויסו בשעת חירום לשירות, וחייליהן ישארו לעבוד במקומות האזרחיים בריתוק משקי, בתוקף צווים לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז1967- [להלן - יחידות מחוץ לסד"כ - ריתוק משקי (ימ"ל ריתוק)].

ציטוטים

”בשביל השריון, גם באר שבע צפון“

”הילדים והנכדים הפכו אותנו למאוד מאושרים!!!“

הקשר הרב דורי