מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה שנור, נולדתי בגרמניה במחנה העקורים פוקיניג בשנת תש"ח, להוריי איטה קיילה ודב בעריש רוזנברג. נקראתי ע"ש סבתי, אימא של אבי ז"ל שנספתה בשואה.

בהיותי בת שנה עלינו לארץ ישראל באניית "מולדת"  יחד עם הוריי ושתי אחיותיי הגדולות.

העלייה לארץ וההתיישבות

הגענו  לארץ ישראל בהוראתו של הרבי הריי"צ – רבי יוסף יצחק מליובאוויטש.

את כל העולים שהגיעו באניית "מולדת" ריכזו במחנה עולים שבפרדס חנה, זה היה מחנה מעבר. כעבור שבוע הגיעה משלחת מטעם  חסידי חב"ד, הם ביקשו לדעת היכן המשפחות החב"דיות שהגיעו באניית מולדת? ולקחו אותנו ועוד תשע משפחות לשכונת הרכבת בלוד. וכך נפתח הגרעין החב"די בעיר לוד.

תחילה בחרו מקום מתאים לתפילה, לאחר מכן חיפשו מקום מתאים ללימוד תורה ובסוף מקום מגורים. גרנו שם בדירה שהערבים נטשו בזמן מלחמת השחרור. בארץ נולדו לי עוד שני אחים וארבע אחיות, היינו משפחה בת אחת עשרה נפשות. בביתנו הייתה אוירה טובה ונעימה ותמיד היה לנו שמח ועליז.

הוריי

אימי (איטה קיילא) הייתה עקרת בית חרוצה, ואבי (דב בעריש) היה תלמיד חכם וניצל כל זמן פנוי ללימוד תורה. בתחילת דרכנו היה אבי מחלק חלב. אחר כך, הוא קיבל משרה של דוור ולבסוף הוא הפך למנהל סניף בנק הדואר, עד צאתו לגמלאות.

אבא שלי – הרה"ח דב בעריש רוזנברג היה חסיד חב"ד מובהק ומקושר בלב ונפש לרבי, הוא היה משפיע רוחני בקהילת חב"ד בלוד, והפיץ את מעיינות התורה והחסידות. הוא היה אדם ישר ואהוב על כולם. "כל שרוח המקום נוחה הימנו" הוא נפטר בתאריך י"א בשבט בגיל 65.5 מאז נולדו מאות נכדים ונינים הנושאים את שמו בגאון לאריכות ימים ושנים טובות.

ת.נ..צ..ב..ה.

אימא שלי איטה קיילא ע"ה האריכה ימים והייתה אשת חיל רבת פעלים. משפיעה רוחנית בקהילה: היא מסרה שעורי תורה וחסידות לנשים. נפטרה בשיבה טובה קרוב לגיל 94 בתאריך י' בכסלו תשע"ז. ומאז נולדו נכדות ונינות הנושאות את שמה לאריכות ימים ושנים טובות

ת.נ.צ.ב.ה

לאחר עשרים שנה מאז קום המדינה, הוקם בלוד שיכון חב"ד לתפארת. בשכונת הרכבת הייתה שמחה גדולה ומפוארת. לדירות האלו העתיקו המשפחות הוותיקות מקימי הגרעין החב"די בלוד, את מקום מגוריהן. בשנת תשל"ה הוריי – הרב דב בעריש ורעיתו מרת איטה קיילא רוזנברג עם משפחתם עברו גם הם לשכונת חב"ד המדוברת.

"לא ינום ולא יישן שומר ישראל"

היה זה אחרי שכולם כבר עברו והם נותרו יחידים, מוקפים ע"י שכניהם הערבים. את הרהיטים והחפצים הם העבירו בהדרגה, מידי יום באו ולקחו מספר פריטים בשמחה רבה.

יום אחד התרחש הנס המופלא, כדוגמת הניסים שאירעו לעולי הרגל שעלו לירושלים שהייתה בתפארתה (בזמן שבית המקדש היה קיים). סבתי הגיעה לדירה על מנת לסיים את המלאכה, לקחת חפצים חשובים שנותרו להעברה…והנה המולה בשכונה, מה קרה?! באו לקראתה שכניה הערבים ואמרו במקהלה: "אי אפשר להיכנס" !!!! על פתח השער הראשי כרוך נחש ארסי!!" אמי לא התרגשה, היא הייתה מאוד נחושה, עליה לסיים את המלאכה… ברגע שהתקרבה אל השער התרחש הפלא, לעיני כל השכנים האלה, הנחש העיף מבט וחיש מהר התפתל ונמלט. ואמי נכנסה פנימה ולקחה את כל מה שהשאירה.

אכן נודע הדבר! התברר כי השכנים זממו לבזוז את שארית הפליטה והקב"ה שלח נחש לשמור על רכושם. היה זה נס גלוי לעיני כל הערבים שהתפלאו ואמרו: "יהודים, האלוקים שלכם אוהב אתכם, הוא שלח נחש לשמור על רכושכם" היה זה קידוש ה' גדול מאוד!

"הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו"….

(תהילים פרק קי"ז)

הזוית האישית

סבתא רבקה שנור, מספרת את סיפורה לנכדתה דיני.