מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הנסיעה מנתניה לירושלים

סבתא גיטה
בילדותי עם אחיי
נסיעה לירושלים בתנאים של פעם

סבתא גיטה מספרת לנכדתה חני.

שמי גיטה פרדקין, נקראתי בשם זה על  שם סבתא של סבתא שלי, גיטה. נולדתי  בראש השנה תש"ה, בשנת 1945, בירושלים עיר הקודש, להוריי חיים אליהו ויהודית ביליצר. היינו שלושה ילדים במשפחה: אחותי לאה, אחי אפרים ואני.

אחיי ואני

תמונה 1

אבי עבד בבניין ואימא הייתה עקרת בית. ההורים נראו כמו יהודים ממזרח אירופה, לבשנו בגדים של פעם. ביום יום אכלנו לחם וירקות ורק בשבת אכלנו עוף. את האוכל קנינו בשוק, ממתקים כמעט שלא היו לנו.

בילדותי גרנו בצריף בעיר נתניה. הצריף הכיל: הול, חדר ואמבטיה. כיבסנו בבית ובחצר. גרנו בשכונת "שיכון החיילים". נקודות המפגש של האנשים היו בבית הכנסת או ברחוב. למדתי בבית ספר "בית יעקב". המקצועות שלמדנו היו: תורה, חשבון, עברית, מולדת, ציור, זמרה, התעמלות ומלאכה. בתקופת לימודיי בבית הספר, העונשים שהיו מקובלים אז על התנהגות לא ראויה  היו לצאת מהכיתה, לכתוב 100 פעמים "אני אתנהג יפה" או לעמוד באחת הפינות של הכיתה. כשחזרתי מבית הספר לאחר סיום יום הלימודים, אכלתי מהמאכלים שאימא שלי הכינה לנו, היו אלו מאכלים הונגריים. אהבתי לאסוף בולים, לשחק חמש אבנים ולטייל.

לפני 50 – 60 שנה ארץ ישראל עדיין לא הייתה מפותחת כמו היום. אנחנו גרנו בנתניה, כפי שסיפרתי, והייתה לי דודה שגרה בירושלים. היינו נוסעים אליה פעם בשנה או פעם בשנתיים, היום זה נשמע אולי מצחיק! כי היום, בזמננו, אפשר תמיד לנסוע לירושלים – ברכב, באוטובוס או ברכבת ישירה לירושלים. אך בילדותי זה לא היה כל כך קל, לא היו כמעט רכבים פרטיים, הכבישים היו משובשים, לא היו קווי תחבורה ישירים מנתניה לירושלים, והאוטובוסים היו מקרטעים. בחום הלוהט או בעונת הקור לא היו מזגנים באוטובוסים.

יום אחד הודיעו לנו, שאנחנו נוסעים לירושלים. מאד שמחנו, התארגנו כבר כמה ימים לפני הנסיעה. כשהגיע מועד הנסיעה לירושלים, הלכנו לתחנה המרכזית של נתניה, היינו צריכים להזדרז, כי לא היו הרבה אוטובוסים. הם היו יוצאים רק פעם או פעמיים ביום. הזדרזנו, עלינו לאוטובוס ואת המזוודות מסרנו לפועלים, שתפקידם היה לקשור אותם מעל גג האוטובוס, באוטובוס לא היה אז תא מטען. התחלנו לנסוע וכל כמה דקות האוטובוס עצר, כי הכבישים היו ישנים ועם הרבה אבנים. אחרי שעתיים של נסיעה מתישה הגענו לירושלים.

אהבתי לטייל ברחובות ירושלים, להסתכל על המכוניות וליהנות מהאווירה המיוחדת והקדושה שאפפה את העיר הקדושה. הייתה זאת חוויה מרגשת ובלתי נשכחת.

הזוית האישית

חני: תודה לך סבתא, נהניתי לשמוע ממך על חיי הילדות שלך. אני מאחלת לך הרבה בריאות ושמחה.

הנכדה חני

תמונה 2

מילון

שיכון החיילים
השכונה הוקמה על ידי התאגדות חיילים משוחררי הבריגדה (החי"ל), תושבי נתניה. בשנים 1946/7 הם מנו כ-50 חברים, כאשר ניהלו מו"מ עם שלטונות המנדט ועם מועצת נתניה והקק"ל על הקמת שיכון עבורם. השלטונות הבריטיים סייעו להם מתוקף היותם חיילים משוחררים מהצבא הבריטי, באותן שנים נבנתה בסמוך אליהם שכונת פועלים ב', וכך התארגנו שתי השכונות והקימו צרכנייה משותפת וגן ילדים. ילדי השכונה למדו בבית ספר בארי הקרוי גם בית חינוך לילדי עובדים. בשנות החמישים הוקמו בתי עולים בגבולות השכונה. בין שיכון חיילים לשיכון הפועל המזרחי נמצא גן הגיבורים. זהו גן ציבורי שניטע לאחר מלחמת העצמאות, לזכר הנופלים במלחמה.

בית יעקב
תנועת בית יעקב היא תנועת בתי ספר חרדית לבנות, הגדולה בעולם. "בית יעקב" הוקמה ב-1918 בקרקוב על ידי שרה שנירר והתפתחה בידי תלמידותיה באירופה ובהמשך בארצות הברית ובישראל. תחת שם זה פועלים בתי הספר לבנות של החינוך העצמאי ובתי ספר נוספים ברחבי העולם, כמו גם גני ילדים ומעונות יום. נכון לשנת תשע"ח ישנם ברשת בישראל, למעלה מ-37,300 תלמידים, 5,300 אנשי צוות וכ-1,700 גני ילדים צהרונים ומשפחתונים.

ציטוטים

”החיים היום השתנו והתפתחו, אבל אני מתגעגעת לחיי הפשטות של אז“

הקשר הרב דורי