מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הנסיעה לכפר מלל

ח"כ לשעבר נעמי בלומנטל עם כדתה נגה למאן
נעמי בת 10 בביצרון
נעמי, ילדה בת 10 נוסעת לבד מבצרון שבדרום, לכפר מל"ל שבשרון 1954.

הנסיעה לכפר מל"ל

הייתי ילדה חלוצה. כל שבוע הגיע לכפר, עבורי, עיתון ילדים בשם "הארץ שלנו". בעיתון החליטו לקדם את נושא הקירבה לטבע. וכך הייתה בעיתון פינה שמוקדשת לחובבי הטבע. במסגרת זו אפשר היה לשאול שאלות. ראיתי פרח בשדה שלא זיהיתי מיד כתבתי לעיתון מכתב עם השאלה: "מהו הפרח שהגבעול ירוק ודי ארוך, ובקצהו פרחים לבנים?"

כעבור שבועיים קיבלתי תשובה בעיתון. וכך ניכתב: "לנעמי גרינבאום, מושב ביצרון, הפרח ששאלת עליו הוא: עירית". כך התקבלתי באופן אוטומטי לחוג חובבי הטבע של עיתון הילדים "הארץ שלנו". יום אחד הייתה בעיתון הזמנה ליום עיון לילדים ששייכים לקבוצת חובבי הטבע. יום העיון יתקיים בעוד חודש בבית הספר האזורי בכפר מל"ל.

מבחינתי מייד עלתה השאלה, איך אני מגיעה ליום העיון שנראה לי אז כאירוע החשוב ביותר בחיי?! הבעיה, בכל זאת אני ילדה בת 10.

הפיתרון נימצא.

בגדרה יש גם קבוצה מ"חוג חובבי הטבע". אמי (הנהדרת) לקחה אותי לפגישה עם ילדי החוג. מצאנו אותם ברחוב הבילויים במרכז גדרה. ביקשתי להצטרף אליהם לנסיעה לכפר מל"ל. כמובן שהם הסכימו. בני 14 שהסכימו לצרף אליהם לנסיעה ילדה בת 10. יופי.

מהכפר שלי, מושב ביצרון, יצאו בבוקר שני אוטובוסים (האוטובוסים הבאים הם רק בערב).

אוטובוס אחד יצא בשש וחצי והבא אחריו בשבע וחצי.

באותו זמן חגגו בגדרה את חגיגות ה-70 לייסוד גדרה. הגיע יום העיון. התרגשות. אמי אמרה: ילדי גדרה משתתפים בחגיגות. הם בוודאי לא יקומו מוקדם. ניסע לגדרה באוטובוס של שבע וחצי בבוקר. הגעתי לגדרה והילדים לא היו. הם כבר נסעו לכפר מל"ל.

עולמי חרב עלי. לא ידעתי מה לעשות. הלכתי לקטה – חברה של אמי מגדרה והתיעצתי איתה.

קטה אמרה לי:  במורד הגבעה-הכביש הראשי. יש שם אוטובוסים. תוכלי לנסוע.

ירדתי לכביש הראשי. נסעתי לתחנה המרכזית בתל-אביב. חיפשתי אוטובוס לכפר מל"ל-ומצאתי. עליתי לאוטובוס, אל מול פניו הנדהמות של הנהג, בקשתיו לומר לי היכן לרדת כשנגיע לבית הספר האזורי בכפר מל"ל.

נסענו-ואמנם ירדתי במקום. הלכתי כברת דרך ונכנסתי ליום העיון. עד היום זכורות לי פניהם המופתעות של הילדים מגדרה.

יום העיון בכפר מל"ל לחוג חובבי הטבע של עיתון הילדים "הארץ שלנו", היה כמובן האירוע החשוב ביותר של המאה, ברור!

בדרך הביתה כבר נסעתי עם ילדי גדרה. האוטובוס היה האוטובוס לבצרון. בתשע בערב עצרנו בגדרה. הילדים ירדו, נשארתי לבד. ואז לפתע אמי עלתה על האוטובוס וכשראתה אותי, נעמי, הבת הקטנה שלה, פרצה בבכי. כל חייה, אמי, לא סלחה לעצמה איך נתנה לי לצאת לבד למרחקים.

הזוית האישית

נעמי: "יום העיון בכפר מל"ל לחוג חובבי הטבע של עיתון הילדים "הארץ שלנו", היה כמובן האירוע החשוב ביותר של המאה, ברור!"

מילון

כברת דרך
מהלך החיים

ציטוטים

”מה שתעשה זה מה שיהיה“

הקשר הרב דורי