הנסיעה אחרונה לכותל המערבי לפני מלחמת השחרור
סבתא אסתר גולדשמיד מספרת ללוש נכדתה מסיפורי הילדות שלה.
נולדתי כאסתר שרייבר בי"ז תמוז תרצ"ט 1939 בהונגריה, עליתי לארץ ישראל, כשהייתי בגיל שלושה חודשים.
רציתי לספר על זיכרון מיוחד, שיש לי משנות ילדותי.
זיכרונות ילדות
הייתי כבת שמונה. היה זה אחרי מלחמת העולם השנייה. לארץ ישראל הגיעו פליטים רבים מארצות אירופה ששרדו את השואה הנוראה. אבא ואימא שלי היו מכניסי אורחים גדולים והביאו הרבה אורחים לבית. בליל שבת אחד, אבא חזר מהתפילה עם הרבה אורחים, יותר מכפי שאימא תכננה. במהלך הסעודה אימא שמה לב, שאין לה מספיק מרק. מה עשתה אימא? היא הגישה לאורחים את המרק שבישלה. ואחר כך הוסיפה לסיר המרק הרבה מים, והגישה לנו, לבני המשפחה, צלחת "מרק", שהיה בה מים עם קצת צבע… גם מיטות לאירוח לא היו לנו, ולכן נתנו את המיטות שלנו לאורחים. אנחנו ישנו בצפיפות והתכסינו במעילים.
האירוע הבא, שאני זוכרת קרה ממש לפני מלחמת השחרור. היה זה בזמן שהבריטים שלטו בארץ והערבים השתוללו ונלחמו ביהודים. גרנו אז בתל אביב. והודיעו להורי על הרכבת האחרונה שיוצאת מתל אביב לירושלים. אבא ואימא שלי אמרו לנו, שאנחנו חייבים לנסוע לכותל המערבי, לפני שלא תהיה אפשרות. אני הייתי אז ילדה קטנה, אבא ואימא העירו אותנו לפנות בוקר, כשהיה עוד חשוך בחוץ, ונסענו לתחנת הרכבת. היו שם המון המון אנשים ובלאגן גדול!
רק אחרי דחיפות ומאמצים מרובים, הצלחנו להיכנס לרכבת ונסענו לירושלים. הגענו לירושלים, הלכנו בסמטאות הצרות בירושלים העתיקה, והגענו לכותל המערבי. ההתרגשות הייתה גדולה מאוד! קשה לתאר במילים! כשגמרנו להתפלל חזרנו הביתה, ויותר לא יכולנו לנסוע לירושלים.
הזוית האישית
ללוש: תודה לך סבתא, נהניתי מאוד לשמוע את זיכרונותיך המרתקים.
מילון
מלחמת השחרורמלחמת השחרור מכונה גם בשם מלחמת העצמאות מלחמת העצמאות החלה מיד לאחר ההחלטה באו"ם, ב-29 בנובמבר 1947, לחלק את ארץ-ישראל למדינה עברית ולמדינה ערבית ולקבוע את אזור ירושלים כאזור בינלאומי. במשך למעלה משנה וחצי התנהלו קרבות קשים בכל הארץ, תחילה נגד התושבים הפלסטינים המקומיים והחל מסיום המנדט הבריטי והכרזת בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל ב-14 במאי 1948 – נגד צבאות מדינות ערב.
ציטוטים
”ב"ה לאחר מלחמת ששת הימים חזר הכותל המערבי לידינו, ושוב אנחנו יכולים לשוב ולהתפלל שם.“