מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי משה חלפון. נולדתי בלוב בעיר טריפולי. להוריי קראו ראובן ואסתר חלפון ז"ל. הורי נולדו בלוב.

גדלתי בבית שבו היו מדרגות. היינו עולים בחושך, באותה תקופה לא היה נהוג להדליק אור. הייתי עולה בנשימה אחת את כל המדרגות. אכלנו את אותו האוכל כמו היום והמנהגים לא השתנו.

למדתי בבית ספר "בן יהודה" בטריפולי. בביה"ס למדנו עברית ערבית ואיטלקית. היה לי חבר טוב בשם עמוס בובליל, שהיום גר בבת ים. עד היום אנחנו נפגשים. בילדותנו בלוב היינו משחקים בכדורגל עשוי מגרב שהיה ממולא בגרביים ישנות. הייתי בתנועת הנוער "הנוער העובד". לא טיילנו מחוץ לעיר כי היה מסוכן אבל היו המון פעילויות פנימיות.

בשנת 1948, דוד בן גוריון הכריז על הקמת מדינה יהודית. כל היהודים יצאו לרחובות, רקדו והוציאו דגלים של ישראל. הערבים נורא כעסו ואנחנו החלטנו לעלות ארצה. עליתי לישראל בגיל 11 בשנת 1949, באונייה "תאודור הרצל הישנה". הפלגנו מהנמל בלוב, במהלך ההפלגה התורן נשבר ושטנו סחור סחור ללא כיוון עד שתוקן התורן. ההפלגה ערכה חמישה ימים (למרות שהייתה צריכה להיות שלושה ימים בלבד).

הגענו לחיפה ושהינו במחנה העולים. לאחר כשבועיים עלינו על הקרקע במושב חצב ובו בנינו את ביתנו החדש בישראל. התנאים היו קשים, בתחילה גרנו באוהל. למדתי בבית ספר בבאר טוביה.

לאחר כשלוש שנים, עזבנו את הכפר עם כל המשפחה לבת ים. התגייסתי ב- 29 באוקטובר, לחייל השריון. שמחתי שהייתי בחייל זה מכיוון שעבדתי במכונאות קודם.

יום אחד הגיע משה בריל ולקח אותי לפלוגה שלו – פלוגת א' בגדוד 82. היינו בצוות טנק שעד היום נשארנו חברים טובים. מאד נהניתי בפלוגה  ובצוות, היתה לנו פלוגה טובה ומ"פ טוב, היה לנו כייף ביחד היינו פלוגה לתפארת. התאמנו שנה שלמה ובאוקטובר 1956, יצאנו למלחמת  סיני. במהלך המלחמה נפצעתי ביד – חדר לי כדור ליד ויצא מצד שני. ישבתי שבועיים בבית חולים ולאחר מכן, חזרתי לפלוגה. גם לאחר השירות הסדיר היו לנו  הרבה ימי מילואים, תמיד היינו יחד ושמרנו על קשר טוב. בשנים ההם אחרי השחרור מהצבא, יצאנו למילואים כל חודשיים או שלושה. היינו מאורגנים כמו בסדיר באותה הפלוגה. היו חבר'ה טובים מאוד.

לאחר השחרור מהצבא בשנת 1958, הלכתי לעבוד במכונאות טרקטורים. הייתי צריך לעזור להורי בפרנסה. התחלתי להתבסס בעבודה אהבתי את העבודה הזאת מאד. קניתי אופנוע והייתי מגיע איתו לעבודה. לאחר כשנה בעבודה הציעו לי לעבוד בחוץ על טרקטור. יצאתי לסדום והחלפתי פועל אחר שעבד על הטרקטור. באותם ימים, לא היה בית מלון בסדום אז עשו לנו מחנות עבודה. ישנו ואכלנו שם. העבודה הייתה קשה מ- 6 בבוקר עד – 12 בלילה. לאחר כשבועיים, הציע לי המנהל לעלות לתל אביב כי הוא פותח חנות והוא רוצה שאני אנהל אותה. סידרנו את החנות מהיסוד והתחלנו למכור חלקי חילוף של טרקטורים.

באותה תקופה פגשתי בחורה שמצאה חן בעיני (סבתך – סבתא לילי…). "התחלתי" איתה וניסיתי לפתח שיחה. היא סרבה לצאת איתי עד שאני אבוא לבית הוריה בכפר סבא. נסעתי על האופנוע להכיר את הוריה. הם הרשו לי לצאת איתה, ואחרי כשישה חודשים החלטנו להתחתן. בשנת 1964, נולדה לנו הילדה הראשונה "אירית".

במלחמת 1967 "ששת הימים", השתתפתי בעלייה לגולן וכבשנו את "תל פאחר" היה קשה מאוד היו לנו הרבה הרוגים. בזמן המלחמה היו חבר'ה שבישלו, חבר'ה שכיבסו וחברה שסיפרו בדיחות… ואני באותם זמן מאוד התגעגעתי למשפחה לילדה שלי. אישתי הייתה בהריון בחודש תשיעי ואמרתי שאני אני אקרא לילדה שלי בשם "תלי" – התל שלי. הילדה נולדה והרבי בדונולו בבית החולים לא רצה שנקרא לה כך. אז קראנו לה טלי ובגיל 18 היא שינתה את השם מ "טלי" ל"תלי". שמחתי מאוד שהחליטה להחליף את השם שלה, כי היא עשתה זאת בשבילי, בשביל לקיים את הנדר שנדרתי.

בשנת  1972, נולד לנו בננו השלישי (רובי). החלטנו לקרוא לו כך על שם סבא ראובן ז"ל, אבא שלי. היתה שמחה גדולה במשפחה כי זה הבן הראשון של שבט חלפון. כשהודיעו לי על הלידה של הבן רובי, לא האמנתי ונסעתי לבדוק בבית חולים. הבת הראשונה שלי, אירית, למדה רפואה בבאר שבע, כיום יש לה שני ילדים וכלה אחת. בתי השנייה, תלי, למדה חינוך מיוחד וכיום יש לה שלוש בנות. הבן השלישי למד צלום ומשחק – שני תארים.

היום יש לי חמשה נכדים, נכד אחד וארבע בנות. הנכד אופיר לומד תאר שני בהנדסה והתחתן לא מזמן. כלתו רעות לומדת עריכת דין והנהלת חשבון. גל לומדת תקשרת ויחסים ועובדת כקונדיטורית. ליאור סטודנטית. שחר קצינה לוחמת בתותחים. ענבר לומדת בבית ספר "גדרות" – ויחד אנחנו כותבים את ספור חיי.

כל יום שישי כל המשפחה בא לערב שבת, לקידוש. אישתי מכינה אוכל מסורתי מטריפולי כגון: קוסקוס, חרימה, מפרום … אני  מחכה לימי שישי כדי לפגוש את ילדיי ונכדיי.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.