מאגר סיפורי מורשת

שמי ליה חזן. אני תלמידת כיתה ו1 ואני מאוד בוגרת לגילי. כאשר המורה שלי הדס פנתה אליי וביקשה ממני לספר את הסיפור שלי שמחתי מאוד. אמא שלי מיד שיתפה פעולה ומיד הכנו סיפור.

סבתא חנה עלתה ממרוקו בשנת 1954.

בצעירותה סבתא שלי היתה מאוד יפה, וגרמה לאנשים לסובב אחריה את הראש ברחוב. רבים רצו בה, אך כשפגשה את סבא ידעה שאתו היא רוצה לחיות, ואיתו תקים משפחה. כאשר סבתא וסבא נישאו הם ידעו שהם יעלו לארץ ישראל.

משפחתה של סבתי היתה משפחה אמידה במרוקו. מצבם הכלכלי היה טוב והיה להם הרבה כסף, רכוש וזהב.

סבתא שלי תמיד ידעה לבשל אוכל מיוחד והייתה ידועה בבישולים שלה בעיר שבה היא גרה.

בשנת 1954 המשפחה עזבה את מרוקו ועלתה לארץ ישראל. כשעלו לארץ הם הגיעו לקריית שמונה ומאז לא עזבו את העיר, וחיו בה כל חייהם. עד שסבתא שלי נפטרה. אמא שלי מספרת עליה הרבה סיפורים, שמעידים עד כמה סבתא היתה אישה חזקה, ומשמעותית במשפחה. סיפורים על חייה במרוקו ובארץ. אימי מדברת בבית מרוקאית הרבה פעמים, כדי שגם אני אלמד לדבר בשפה הזו.

סבתא שלי הייתה אישה מיוחדת מאוד, אהבה את כולם ותמיד הייתה שמחה. היא אמרה שאנחנו צריכים להיות שבעים, ולאכול אוכל טוב, כי מי ששבע הוא שמח. אני זוכרת שהיתה אומרת לנו: "תמיד חשוב שהבטן שלנו תהייה מלאה ושבעה. רק ככה אנחנו יכולים להיות שמחים"

אנחנו מדברים עליה הרבה בבית, נזכרים בה, בבישולים שלה, שמאוד חסרים לנו, ובחגים שזכינו לחגוג איתה. אנחנו מתגעגעים, ומרבים להסתכל בתמונות שלה, שמספרות את סיפורה ומעלות זיכרונות רבים.

היום אני יודעת שאנחנו צריכים תמיד לזכור כמה כיף זה שיש לנו אמא ואבא לידנו וכמה זה לא ברור מאליו.

      הצמיד של סבתא שנקנה במרוקו. צמיד זהב שעובר במשפחה מדור לדור.

הזווית האישית

ליה הנכדה: אני כל כך שמחה שהשתתפתי בתוכנית "הקשר הרב דורי". כך זכיתי להכיר טוב יותר את סבתי חנה. אמא שלי ואני ישבנו והסתכלנו בתמונות, היא ספרה לי ספורים על סבתא שלי והעלתה זיכרונות. אני שמחתי לשמוע על סבתא שלי ועל כך שיש לי זמן איכות עם אמא.