מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המשפחה מתחנת האוטובוס

סבא שלום ונכדיו עופרי שפירא וטל אחרק
סבא שלום בילדותו עם הוריו
סיפור העלייה של סבא שלום אחרק מתימן והעזרה למשפחת עולים לאחר 40 שנה

נולדתי בתימן בעיר חדד, הבכור להוריי סעדה ויחיא.

שלושה מתוך ארבעת אחיי ואחיותיי, נפטרו ממחלות עוד בתימן בהיותם ילדים קטנים, ובדרך לארץ בשנת 1949, במחנה העולים בעדן, נפטרה אחותי הרביעית בשם סעידה שהייתה בת שנה.

בתימן דיברנו בשפה הערבית ובעברית מקראית. למדתי בחדר תורה ובהפסקות היינו משחקים בכדור מסמרטוטים, מחבואים ותופסת.

תמונה 1
תמונה עם הוריי בעפולה בשנת 1950

סיפור העלייה

בתחילת 1949, נפוצה שמועה שקמה מדינת ישראל. כאיש אחד התארגנו לעלייה לארץ כשאני הייתי בגיל 11. הדרך הייתה קשה. לקחנו את המטלטלים שהיו לנו, כולל מזון, ויצאנו לדרך על חמורים. הגענו לעיר השנייה בגודלה בתימן תעיז. בעיר זו המתנו כמה שבועות, עד שהמשפחות ארגנו משאיות שבהן עשינו את דרכינו לכיוון עדן, שהייתה בשליטת האנגלים. השבטים שהיו בדרך הקימו מחסומים, ולא נתנו למשאיות לעבור. הם הציבו תנאי שכל נפש תשלם כופר לדמי מעבר.

כך לאורך כל הדרך נאלצנו לשלם כופר, עד שהגענו למחנה עלייה על יד עדן. היינו בין הראשונים שהגיעו למחנה: אמי, אבי, אחותי הקטנה בת השנה ואני. לא היו אוהלים ולא מקלחות. פשוט מקום מדברי. תנאי המדבר היו קשים: לא היה צל והיו ברזיות רק עם מים חמים. אבי פרש את הטלית שלו על ארבעה קרשים כדי שיהיה לנו צל. אחותי הקטנה לא הצליחה לעמוד בתנאים הקשים, חלתה ונפטרה. אבי נשא אותה בידיו, וחיפש מקום כדי לקבור אותה, לבסוף הנחו אותו לקבור אותה במקום שהפך לבית הקברות, כראשונה במחנה.

במשך הזמן הקימו אוהלים ודאגו לנו לאוכל. לאחר המתנה של מספר שבועות, הגיע תורינו לעלות ארצה. הובילו אותנו לשדה התעופה בעדן ועלינו על מטוסים. העלייה נקראה "מרבד הקסמים". חרוט בזיכרוני היטב, שלפני העלייה למטוס נאמר לנו על ידי נציגי הסוכנות שאין באפשרותם להעלות למטוס חפצי ערך תכשיטים וכסף, בטענה שהמטוס עלול ליפול.

האנשים בתמימותם האמינו ונתנו את כל מה שהיה להם.

כעבור מספר שעות, בשעת לילה, הגענו לשדה התעופה בן גוריון. משם עלינו לאוטובוסים ונסענו למעברת עין שמר. היה חורף ובאותה השנה ירד שלג. זה היה פלא בשבילנו מכיוון שאף פעם לא ראינו שלג. לאחר מספר חודשים בעין שמר, עברנו למעברה בעפולה. היום נמצא הקאנטרי קלאב על אדמות המעברה. תנאי המחיה במעברה בעפולה היו קשים מאוד. המקלחות והשירותים היו בחוץ ושמשו את כולם. שתי משפחות גרו באוהל אחד. כל משפחה קיבלה חצי אוהל.

בשנת 1951 עלינו לשיכון עפולה עילית. לא היו כבישים ולא היה חשמל. בשביל לשמור על האוכל במקרר היו קונים בלוקי קרח, שסופקו על ידי מוכר הקרח שהיה מסתובב בשכונה מדי יום ביומו.

תמונה 2
טיול בשכונה החדשה בעפולה עילית

לא הייתה תחבורה ציבורית. במשך ארבעה חודשים ירדתי לבית הספר בעפולה ברגל. לאחר ארבעה חודשים החלו שרותי אוטובוסים, פעמיים ביום. לאט לאט, עם ריבוי האוכלוסייה, גדלה התחבורה הציבורית.

בשנה זו נולדה אחותי, חנה. במשך הזמן חיברו אותנו לרשת החשמל, סללו כבישים, והתחלנו לחיות באופן נורמלי. בשנת 1953 נולדה אחותי, אסתר. שוב לא הייתי בן יחיד. המשפחה גדלה משלוש נפשות לחמש נפשות.

באותה תקופה הפרנסה הייתה קשה. נאלצתי לצאת מבית הורי, דרך חברת נוער, לקיבוץ אפיקים. בנובמבר 1956, התגייסתי לצה"ל. הייתי הנהג של להקת פיקוד צפון

תמונה 3
שירות מילואים בלבנון בשנת 1982

דרך הנסיעות עם הלהקה הכרתי את כל הארץ, מהצפון ועד אילת. לאחר שנתיים וחצי השתחררתי מצה"ל, ויצאתי לסמינר למדריכי נוער. כבוגר הדרכתי במועדון ה"נוער העובד והלומד" בבית שאן, ולאחר כשנתיים עברתי להדריך במקום מגוריי בעפולה עילית. לאחר ארבע שנות הדרכה, התחלתי לעבוד בדואר ישראל בחטיבת הנדסה. במהלך הזמן קראו לזה "בזק". עבדתי ב"בזק" כשלושים שנה בתפקיד טכנאי תכנון רשת הטלפון הקווי.

בגיל 60 יצאתי לפנסיה עד היום.

תמונה 4
מסיבת סיום שחבריי עשו לי בפרישתי מהעבודה בשנת 1995

תמונה מיום נישואינו

תמונה 5

חתונה בשנת 1965

סיפור מהחיים…

בשנות ה-90, כשהעלייה הרוסית בעיצומה, אשתי עברה ברחוב בעפולה עלית, וראתה משפחה יושבת בתחנת האוטובוס עם המטלטלים שלה.

אשתי שאלה אותם מדוע הם שם. המשפחה, שלא ידעה את השפה, התקשתה לתקשר. בתנועות ידיים הצליחה להבין שאין להם לאן ללכת. אשתי הזמינה אותם לביתו של אבא, סבא רבא יחיה. היא הלכה למכולת וקנתה מצרכים כדי להאכילם.

לאבא שלי הייתה דירת מרתף, ואשתי אילנה שאלה את אבי אם המשפחה הרוסית תוכל לגור במרתף עד שיימצא פתרון. אבי הסכים מיד. המשפחה  המשיכה לגור אצל אבי במשך שלוש שנים, עד שנמצא פתרון קבע.

הזוית האישית

סבא שלום: נהנתי מאוד מהחוויה שהייתה לי עם שני נכדיי היקרים עופרי וטלטל.

טל: נהנתי לשמוע ולהקשיב דברים שלא ידעתי ועכשיו אני יודע על סבא.

עופרי: נהינתי לשמוע את הסיפור חיים של סבא והיה כיף לעבוד איתו ועם טל.

מילון

מטלטלים
החפצים שלנו שיכולנו לקחת בצורה ידנית.

ציטוטים

”המשפחה המשיכה לגור אצל אבי במשך שלוש שנים, עד שנמצא פתרון קבע.“

הקשר הרב דורי