מאגר סיפורי מורשת

שמי קסיה אלנתן, נולדתי בבוכרה בשנת 1940 לפני שבעים וחמש שנים. עליתי לארץ בשנת 1979 כאשר הייתי בגיל ארבעים. ברצוני לספר לכם על קורות חיי.

נולדתי להורים אוצ'יל אהרונוב ולאה (לבית קטייבה). היינו שלושה ילדים במשפחה. אבי היה מנהל בית ספר ממשלתי ולאחר מכן מונה למנהל מחוזי על כל בתי הספר בבוכרה. אבי ידע את כל התפילות, הגדה של פסח ועוד בע"פ. בבית הוא ניהל אורח חיים דתי. אימי ע"ה הייתה עם כיסוי ראש. היא הייתה אישה מאוד חכמה ומשכילה. היא הייתה רוקחת במקצועה. היה לה ידע רפואי רב מאוד.

בתקופה זו השלטון הקומוניסטי שלט ברוסיה ובבוכרה. שיטת הקומוניזם כפרה באמונה שיש אלוקים ואין מציאות עליונה (רח"ל), ולכן עם קומו, החל השלטון הקומוניסטי בהטלת הגבלות על כל הדתות, ובעיקר על הפצת יהדות. הם חוקקו חוקים שנועד לפגוע בשמירה על מצוות היהדות כגון: איסור על מתן חינוך יהודי ליותר משלושה ילדים ביחד, במקביל לחוק חינוך חובה בבתי ספר הממשלתיים, איסור זה נועד למנוע חינוך יהודי לילדים. כמו כן, היה איסור על סגירת מפעלים בשבת, כתוצאה מכך שומרי השבת איבדו את פרנסתם והיה זה בלתי אפשרי עבורם לעבוד במקומות העבודה הרגילים. בנוסף נסגרו בתי כנסת ומקוואות רבים על ידי השלטונות והשחיטה הכשרה נאסרה.

הקומוניסטים הכירו את תאריכי השבתות והחגים של היהודים, ולכן הם תכננו וערכו  את כל האסיפות והישיבות שאבי היה חייב להשתתף בהם דווקא בתאריכים אלו. אבי נאלץ ללכת ולהשתתף בישיבות האלו. כילדה אני זוכרת שפעמים רבות נאלצנו להמתין לאבי שיחזור מהאסיפה ורק לאחר מכן היינו מתחילים לערוך את הסדר בפסח או סעודת השבת והחג. לא אחת קרה שהתחלנו את הסעודות בשעות הקטנות של הלילה. כל המשפחה הייתה ממתינה ומחכה בציפייה לאבי עד שהיה חוזר מהישיבה.

אבי היה קומוניסט אך יחד עם זאת הוא ניהל אורח חיים דתי בבית. כשפרצה מלחמת העולם השנייה בשנת 1941 אבי עלה לרכבת כדי לנסוע ולהילחם בחזית המלחמה. בהמשך נודע לו שבגלל היותו מנהל בית ספר הוא אינו חייב לשרת בצבא. למרות זאת אבי שהיה אזרח פטריוט החליט להמשיך בתכניתו המקורית וללכת ולהילחם בחזית המלחמה. רק לאחר מספר שנים בסיום המלחמה אבי חזר הביתה והמשיך בעבודתו.

בזמן המלחמה אמי נשארה עם הילדים לבד בבית. עקב המלחמה היו הרבה פליטים שברחו מפולניה לאזור שלנו- בוכרה. עקב המצב שנוצר הצטרפה לביתנו משפחה עם שלושה ילדים. בנוסף לכך אמי הכניסה שני ילדים יתומים לביתה ודאגה לכל מחסורם. בזמן המלחמה היה רעב קשה, בקושי רב ניתן היה להשיג בסיסי כמו לחם, אך סבתי כלכלה את ביתנו בתבונה ובבית לא הרגשנו מחסור.

למדתי בתיכון ממשלתי בבוכרה, ולאחר מכן למדתי לתואר ראשון ושני בעיר דושמבה למקצועות כימיה וביולוגיה. לאחר שסיימתי את לימודי התואר, התחלתי לעבוד באוניברסיטה לאחיות כמורה לכימיה וביולוגיה.

לאחר נישואיי נולדו לנו חמישה ילדים. ובשנת 1979, לאחר שראינו שהרבה יהודים עלו לארץ ישראל ובתוכם רוב המשפחה של בעלי אברהם שיח', החלטנו שגם אנחנו נעלה לארץ ישראל.

כשהגענו לארץ לא יכולתי להמשיך לעבוד במקצועי בגלל קשיי שפה. לכן החלטתי ללכת ללמוד באולפן את השפה העברית. לאחר שרכשתי את השפה עשיתי הסבה מקצועית ולמדתי לימודי 'אחיות'. המקצוע הזה היה הכי קרוב לליבי מכיוון שלימדתי באוניברסיטה לאחיות. ב"ה השתלבתי בעבודה כאן בארץ ואכן הצלחתי מאוד בתפקידי ואף השתלמתי לאחיות מוסמכות. בהמשך קיבלתי מינוי ונהייתי אחראית מחלקה בבית רפואה "שמואל הרופא".

אך לצערי הרב לא זכיתי לעבוד זמן רב כאחראית מחלקה מכיוון שעברתי תאונת דרכים ונפגעתי בעורף. דבר שהקשה עלי לעבוד בעבודה רבה ומאמצת. עברתי להיות סגנית מחלקה במשרה חלקית ובתפקיד זה עבדתי עד שיצאתי לפנסיה.

היום יש לי ב"ה הרבה נכדים ואפילו כמה נינים. יש לי הרבה נחת מהילדים והנכדים, ואני מאחלת לכולם נחת יהודי חסידי מכולם.

 תשע"ה