מאגר סיפורי מורשת

קצת על ילדותי

נולדתי בהר הכרמל. היו שם מעט אנשים וכולם הכירו אחד את השני. סבתא גרה בשדרה יורדת של עצים שנמצאה ברחוב שדרות הצבי שנחשב עד היום לרחוב יפה מאוד.

בסוף הרחוב יש לבניות – מבנים בצורת צנצנת ובצבע לבן שהוקמו על ידי האמריקאים. בשדרה היו עצי אורן עם המון אצטרובלים. כשהם היו נפתחים היינו מוציאים את הצנוברים, מפצחים אותם ועושים סעודה. היו גם המון אורניות והיינו מביאים להורים.

 בצעירותי

שרות בנח"ל –  ערב ה"גרעינים" מחנה קציעות

בזמן הצבא הייתי בנח"ל ופעם בחודש באתי הביתה. תרמנו המון להחזקת הגבול עם מצרים. הייתי במחנה קציעות, זה היה "בסיס קציעות (אלמ״ר) אגד לוגיסטיקה מרחבי. בתוכו נמצא גם גדוד הקרקל, הבסיס ממוקם בנגב על כביש באר שבע-ניצנה ובסמוך לגבול ישראל-מצרים". (ויקיפדיה). במחנה קציעות היה חובש שהיה עולה חדש ממצרים. כל ערב הוא היה שומע שהיו אומרים ומפרסמים שיהיה "ערב גרעינים". הוא לא הבין למה כל הזמן יש בצבא ערב כזה ומדוע בכל שבוע היו מדברים על זה כל כך הרבה.

ערב אחד היה ערב גרעינים – ואז הוא הבין הכל!

הוא ראה שכל "הגרעינרים" התאספו ודנו בדברים שונים שהיו על הפרק, ובעצם, לא פיצחו גרעינים יחד כפי שחשב….

הזוית האישית

ליאור: נהניתי לשמוע את הסיפורים ש סבתא ולהכיר אותה יותר, גם כשהייתה צעירה. הייתי רוצה להגיד לסבתא שהיא יודעת לספר סיפורים טוב. אני מאחל לסבתא שתהייה בריאה.

סבתא ציפי אומרת לי: חיי פשטות וחיי חברה הם מאוד יפים ומעניינים ולא צריך רק לחפש כסף וחומריות.