מאגר סיפורי מורשת

אמא של סבתא שלי, פרידה גייזלר לברט, נולדה בעיר צורטקוב, בפולין (היום אוקראינה).

היא למדה בבית ספר עברי וגם פולני. הייתה לה ילדות מאושרת עד שפרצה המלחמה. כבר בתחילת המלחמה לקחו את אביה למחנה עבודה ואחר כך למחנה השמדה, היא, אמה ואחותה גורשו לגטו מביתם.

מהר מאוד סבתא רבתא פרידה הבינה שלא יהיו להם חיים שם ולכן, הם ברחו מהעיר לכפרים בתקווה שמישהו יסתיר אותם.

אחרי הרבה מעברים הם הגיעו לבית ששם הן היו אמורות להסתתר ולהיות בטוחות, אבל, בלילה נכנסו לבית גרמנים והרגו את האם ואחותה, סבתא פרידה הצליחה לברוח מהחלון ולהינצל. היא שוטטה עד שפגשה איכר שהבטיח לעזור לה ובאמת הביא אותה לאחותו שהסתירה אותה בעליית הגג למשך שמונה חודשים עד סיום המלחמה.

אחרי המלחמה סבתא חזרה לעיר לחפש אם מישהו נשאר בחיים מקרובי משפחתה, שם פגשה במקרה את צבי גייזלר שגם הגיע  לחפש את משפחתו ויחד הם החליטו לעלות לארץ ישראל. אחרי טלטולים רבים הם הגיעו לאיטליה והצליחו לעלות על האנייה "ודזווד" שהגיעה לארץ ישראל ב"שבת השחורה", לפני הקמת המדינה.

בישראל הם התחתנו ונולדו להם שתי בנות זהבה אחותי ואני, סבתא של עידו, אטי גייזלר חצקלביץ.

לימים, המצילה של סבתא פרידה זכתה באות "חסידת אומות העולם" על זה שהצילה יהודים שמה מונצה אוהרינסקה.

הזוית האישית

סבתא אטי- "התרגשתי מאוד לספר את סיפור חייה של סבתא רבתא שלי לעידו, נהניתי מאוד מהעבודה המשותפת שלנו בתכנית הקשר הרב דורי"

הנכד עידו– "היה לי מאוד מעניין לשמוע את סבתא מספרת על סבתא רבתא שלה"