מאגר סיפורי מורשת

ביקשתי מאבא שלי לספר לי על אירוע מעניין שהוא עבר בחיים הקשור למדינת ישראל. אבא שלי בחר לספר את הסיפור הבא:

ב-1979 כשהייתי בן 37 לאחר שכמהנדס ניהלתי חברה לציוד חקלאי, פנו אלי מהצבא וביקשו שאתגייס פעם נוספת ואנהל ענף לפיתוח אמצעי לחימה לחיל הרגלים. לאחר זמן מה, הבעתי את הסכמתי ונכנסתי מייד לתפקיד, דרגתי אז הייתה סגן אלוף ושרתתי בצנחנים במילואים.

בני (בנגה) במדי צה"ל

בין שאר הרעיונות לפיתוח אמצעי לחימה שהבאתי מהבית, היה הצורך למצוא ולפתח מערכת שתאפשר ללוחם חיל הרגלים להתמודד מול טנקי האויב ולהשמידם.

לאחר סיור בכל התעשיות הביטחוניות מצאתי ברפא"ל(רשות פיתוח אמצעי לחימה), צוות בעל רעיון טכנולוגי שמאוד התאים לתפיסתי ולפעולת חיל הרגלים מול שריון אויב. היה לי קשה מאוד להשיג תקציבים, לקבל אישור לפיתוח המערכת אבל בעקשנות רבה, בנחישות ובאמונה בצדקת המערכת, תוך זמן קצר תכנית טילי "תמוז" יצאה לדרך.

זמן לא רב לאחר מכן הסתבר שלצבא סוריה הגיעו טנקים חדשים (72-T) שרק המערכת שלנו מסוגלת להשמיד אותם.

לכן, התכנית שלנו קיבלה האצה וכך תוך שנתיים מתחילת התכנית היו בידינו שני אבי טיפוס של טילים מוכנים לניסויים.

טיל "תמוז" משוגר אל מטרות בטווח רחוק, מסוגל להינעל על המטרה באמצעים אלקטרואופטיים ( אלקטרוניקה + אופטיקה), ואז ללא תלות בכלל בכוון וגם אם המטרה מנסה להתחמק ולהסתתר, הטיל רודף אחריה עד לפגיעה סופית.

בעקבות פיתוח המערכת ולפי המלצה שלי, הצבא החליט להקים יחידות מבצעיות מיוחדות שמפעילות את טילי ה"תמוז". אני התבקשתי להקים את היחידות האלו, לפתח שיטות לחימה ולהיות מפקדם.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבי"ס טל בראש העין. תש"פ (2020). המורה המובילה- דנה אשרף