מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המפעל של הרבי בארץ ישראל

אני ונכדתי ויטא שניאורסון
בילדותי
השירותים מוקמו מחוץ לבית, אנשים השתמשו בווילונות במקום בגדים. זה המקום בו נולדתי

שמי אלישבע ומכנים אותי בשם אלה. אני קרויה על שם דודתה של אימי, שהייתה אישה מיוחדת. נולדתי להוריי דוד שלמה ושרה די'יטש.
נולדתי בשנת 1947 בפריז שבצרפת במחנה פליטים מפואר. הוריי הגיעו לשם מרוסיה. כשהסתיימה מלחמת העולם השניה הוריי ניצלו את האפשרות לברוח מחוץ לגבולות רוסיה, ולאחר נסיעה ארוכה וקשה הם הגיעו לצרפת שהייתה התחנה האחרונה במסע.
היה אז ארגון הָיְיֶס שדאג לפליטים יהודים, הארגון שכר "שוטו" (shoto)- בית גדול למגורי פליטים, הפליטים התגוררו במקום עד שעברו משם לארצות השונות כמו: ישראל, אנגליה, אוסטרליה וארצות הברית.  בבית זה היו חדרים רבים, כל משפחה קיבלה חדר. מצב המגורים במקום היה קשה ביותר, הוא היה הרוס לגמרי. חדר המגורים שימש גם למטבח ובו בישלו. השירותים היו ממוקמים מחוץ לבית. אימי סיפרה לי גם שהאנשים השתמשו בווילונות במקום בגדים. זה המקום בו נולדתי, אחיי המבוגרים ממני נסעו ללמוד בישיבה בעיר אחרת לא הרחק מה"שוטו".
אחרי שנתיים קיבלנו אישור כניסה לארצות הברית דרך הזמנה של אח של סבא שלי. לסבי היו ארבעה אחים שעברו לאמריקה, לפני המלחמה, בגלל סיבות משפחתיות. ארצות הברית הגבילה את כניסתם של פליטי המלחמה להיכנס לאמריקה. הם אפשרו להיכנס רק דרך הזמנה של קרוב משפחה עם הבטחה של עבודה.
כשהייתי בת שנתיים וחצי, בשנת 1950, הגענו לארצות הברית. הדוד סל דאג למקום מגורים עבורנו, יחד עם עוד שלוש משפחות של דודים. הוא שכר בית בן שלוש קומות ועוד דירה אצל שכן, לא הרחק מביתו של הרבי מליובאוויטש. הייתה שם חצר עם עץ ערבה גדול, עץ תפוחים וגם נדנדה קטנה. גרנו שם, היה לנו מאוד כיף שם, כולם שיחקו ביחד, שיחקנו בקלפים, התגלגלנו על הדשא ובחורף יצרנו בובת שלג.
אבא שלי עבד קשה בתור טכנאי מכונות תפירה וגם עסק בניקיון במפעל. עם הזמן הוא הוא פתח עסק פרטי, בליווי ברכות הרבי והרבנית.
גם בעלי מאיר נולד אחרי מלחמת העולם השנייה, הוא נולד במחנה הפליטים שבגרמניה. זה היה מחנה פליטים מהגדולים ביותר, היו שם יהודים מפולין שעברו את מוראות השואה.
הוריו התחתנו לפני שפרצה המלחמה, וכשפרצה המלחמה היה להם תינוק בשם שאול. כשהנאצים נכנסו לפולניה, הם השתלטו בראשונה על הריכוזים  היהודיים, הם נכנסו לבתיהם ולקחו מהם  את כל התינוקות. אחד מבין התינוקות היה  שאול הקטן, הם זרקו את שאול לתוך משאית יחד עם תינוקות רבים נוספים. מאז לא ראו אותו עוד.
את ההורים של מאיר הפרידו הנאצים, הם לקחו אותם למחנות עבודה שונים ומאז לא נפגשו. גם בני הדודים, הסבים והסבתות נלקחו למחנות. חלק קטן מאוד מאנשים אלו נשארו בחיים. ההורים של מאיר שרדו  את מחנות הריכוז כל אחד בנפרד. כשהסתיימה המלחמה כל  מי ששרד ניסה לחפש את משפחתו, ללא טלפון, פלאפון או אינטרנט.
היה משרד ששם נתלו מודעות של "חיפוש קרובים"  על ידי אנשים שראו או פגשו אנשים בחיים או שידעו בבירור שנהרגו במחנות. הוריו של בעלי חיפשו זה  את זה במשך שנה שלימה אך. ללא תוצאות. כשזיידי זיילר (אבא של בעלי), הבין שלא ימצא עוד את אשתו, הוא החליט לנסוע עם עוד מספר יהודים למזרח איטליה. שם בנמל הוא פגש אנשים שעסקו בהברחת  פליטי שואה לארץ ישראל בדרך לא חוקית. (ארץ ישראל הייתה אז תחת השלטון הבריטי. הבריטים אישרו רק למכסה מסויימת של יהודים לעלות לארץ ישראל. לכן, מי שרצה לעלות לארץ, עשה זאת בדרך לא חוקית).
אחד האנשים שזיידי פגש היה קרוב משפחה שלו. הוא פנה לזיידי ושאל אותו לאן הוא נוסע? זיידי הסביר לו שאין לו עניין להישאר באירופה כי אשתו ומשפחתו נספו בשואה. קרוב המשפחה אמר לזיידי שהוא ראה את חיה ויטא (אשתו) במקום מסויים לא מזמן. זיידי חזר והמשיך לחפש את אשתו, ולאחר זמן מה הם מצאו האחד את השני והמשיכו בחייהם. לאחר מכן הם עברו למחנה פליטים בגרמניה בעיר פלדרפינק.
בשנת 1973, לאחר מלחמת יום כיפור, הוריי היו ב"יחידות" אצל הרבי מליובאוויטש. אבי שאל את הרבי איך יוכל לעזור לארץ ישראל אחרי המלחמה הקשה. הרבי ענה לו שארץ ישראל לא זקוקה לכסף שלו, אך מכיוון שעוד מעט יהיה גל גדול של עולים חדשים מרוסיה שיזדקקו לעבודה, כדאי שיקים מפעל בישראל שישמש להם כמקום עבודה. כך התחיל הפרויקט להקמת המפעל החדש.
לאחר שלוש שנים ואחרי הרבה בירוקרטיה, ב"ה המפעל ניבנה. כל בני המשפחה התגוררו בארה"ב ועלתה השאלה מי יתחזק את המפעל בישראל? בתחילה, חשבנו (אבי, אחיי, הגיסים שלי ובעלי) שכל המשפחה תעשה תורנות של כמה חודשים בארץ. שאלנו את הרבי מי מחמשת האחים והאחיות יצא לארץ ישראל הראשון. הרבי הקיף את משפחת זיילר, המשפחה שלנו, והוסיף שבגלל שהילדים בגיל ישיבה לא כדאי להוציא אותם באמצע הלימודים. לכן, כדאי להישאר שנה שלימה בארץ. קיבלנו את ההוראה הזאת בתמימות ובתוך שבועיים טסנו לארץ ישראל לשנה. השארנו את הדירה שהייתה לנו בקראון הייטס בשכירות והמשכנו לשלם כל חודש שכירות על הדירה בארצות הברית.
עם בעלי וילדיי במפעל בקרית מלאכי

עם בעלי וילדיי במפעל בקרית מלאכי
בתקופה זו התחילו להתגורר הרבה כושים בשכונת קראון הייטס. רבים מהם היו מסוכנים, מה שגרם ליותר גניבות ומקרים מסוכנים אחרים. בעקבות כך הרבה יהודים ברחו מהשכונה ומכרו את בתיהם. הרבי אז התחנן שלא ימכרו את הבתים והבטיח ברכות גדולות לכל מי שישאר לגור בשכונה, אך, רובם לא התגברו על הפחד. בעקבות בקשת הרבי, רצינו לקנות בית בשכונה. שאלנו את הרבי אודות בית מסויים, הרבי ענה לשכור דירה ולא לקנות בית. שכרנו דירה גדולה עד שנת 1976, השנה בה יצאנו לשנה "אחת" לישראל, כפי שיסופר בהמשך.
לפני שטסנו, זכינו להכנס ליחידות משפחתית אצל הרבי. הרבי דיבר עם כל ילד ושאל אותו שאלות. אחרי זה דיבר עם בעלי ואיתי. הוא אמר שבוודאי אנחנו למדנו על הדינים השייכים לארץ ישראל והוסיף גם, שנשאל אותו לפני שנחזור לארצות הברית. אז לא הבנו את המשמעות של דברי הרבי. שאלנו את הרבי איפה לגור בשנה שנהיה שם. שאלנו על ירושלים ורחובות כי שם יש דוברי אנגלית. הרבי ענה "ירושלים זה טוב, כפר חב"ד זה טוב, אבל אני ממליץ נחלת הר חב"ד". היה לנו ברור שנגור שם למרות הקשיים.
קשה היה להתרגל לארץ. הילדים היו צריכים ללמוד שפה חדשה, להסתדר עם שירותי ציבור חדשים, שונים וזרים ללא טלפון, ללא סופרמרקט ואף בלי מדרכות. באותה שנה גם ילדתי את הבת הראשונה שלנו (לאחר ארבעה בנים) היו הקשיים בבית הרפואה וקופת החולים שהיו זרים בשבילי. אבל ידענו שאנו בארץ רק שנה אחת, זה היה כאילו 'קמפינג' (מחנה).
לפני סוף השנה בעלי טס לרבי לקבל רשות לחזור "לבית" שלנו, לארה"ב. הרבי שאל "מה קשה לך?", בעלי אמר "קשה לי עם הבנקים והממשלה". "ומה עם הילדים והאישה"? "מסתדרים טוב, יש שכנים טובים…". ואז הרבי שאל  "אולי תישארו עוד שנה? הזמן הקשה כבר עבר". נשארנו לשנה נוספת. כתבנו לרבי שאנחנו מוכנים להישאר בארץ ישראל ברשות הרבי, הרבי הסכים מיד.
שמונה שנים גרנו בנחלת הר חב"ד, בדירה של ההורים שלי. עד שהזדמן לנו  מגרש לבניית בית משלנו. ביקשנו ברכה מהרבי ומיד הרבי שלח לנו 180 שקל. אז הבנו שארץ ישראל היא המקום שלנו.
השקלים שקיבלנו מהרבי מליובאוויטש

השקלים שקיבלנו מהרבי מליובאוויטש
 תשע"ו

מילון

יחידות
מושג בחסידות שפירושו פגישה פרטית עם הרבי. החסיד נכנס לחדרו הפרטי של הרבי ומקבל הוראות אישיות לעבודת השם שלו ותשובות לשאלותיו.

ציטוטים

”תיהנו מכל רגע עם הילדים והמשפחה, לא לחכות שהילדים יגדלו... תיהנו מההווה ובכל שלב.“

הקשר הרב דורי