מאגר סיפורי מורשת

ארנו לבנשטיין נולד, בשנת 1919 בגרמניה, הוא עלה לישראל בשנת 1938.

רקע לסיפור – העיירה מילהאוזן

"בליל הבדולח בנובמבר 1938 ניזוק קשות בית הכנסת של מילהאוזן, אך שלא כמו רוב רובם של בתי הכנסת בגרמניה, הוא לא נהרס כליל והוא עומד על תילו עד היום. בבית החולים הומתו בתקופת השלטון הנאצי 2000 חולים במסגרת תוכנית T4, רובם כאלה שסבלו ממחלות פיזיות או נפשיות. בשנת 1944 ועד למרץ 1945 פעל מחנה לעבודת כפייה לנשים ליד מילהאוזן, שהיה מחנה משנה של מחנה הריכוז בוכנוואלד. במחנה זה יוצרו כלי נשק. האסירות הועברו באפריל 1945 לברגן-בלזן. ב-4 באפריל 1945 נכנס צבא ארצות הברית למילהאוזן והעיר נכנעה ללא קרב. ב-5 ביולי 1945 הועברה השליטה בעיר לידי הצבא האדוםוב-1949 הפכה העיר לחלק מגרמניה המזרחית". (ויקיפדיה)

עמוס לביא מספר את סיפורו של אריה לבנשטיין:

"כשמלאו לי 80 שנה נסעתי עם שלושת בניי לטייל בגרמניה, סוג של טיול שורשים. באופן מקרי לגמרי הגענו לעיירה שרק הוריי וילדיהם עברו לשם מתוך כל המשפחה הענפה שהייתה להוריי. כשהגענו לעיירה הזאת ששמה מילהאוזן ביקרנו בבית הכנסת אשר בו עליתי לתורה בגיל מצוות, למרבה הפלא, בית הכנסת נשאר שלם מתקופת מלחמת העולם השנייה, ולא נפגע, מצאנו גם להפתעתנו בספר האורחים כיתוב על המשפחה שלי.

איתרנו את הגברת שרשמה על משפחתי, שמה יוטה גרבר, כבר למחרת נסענו לבקר אותה. יוטה סיפרה לנו שאמא שלה הייתה שכנה שלנו בתקופה שאני כבר לא הייתי בגרמניה ולכן לא הכרתי אותה. יוטה סיפרה שכאשר אמא שלי ואחותי נצטוו לעזוב את הבית ולהתפנות למחנה ההשמדה מאידנק, אמי נתנה להם מעט מהחפצים שהיו להם (הם היו מאד עניים).

יוטה סיפרה שבין החפצים הייתה מפה לשולחן שאמי קיבלה מאמא שלה ביום נישואיה לנדוניה. יוטה סיפרה לנו שכאשר אמה הרגישה שימיה ספורים היא נתנה לנכדתה את המפה ואמרה לה שזה שייך למשפחה של יהודים ואם יום אחד היהודים יבואו, יחזרו, תתני להם את המפה. אכן בביקורנו נפגשנו עם אותה נכדה וקיבלנו את המפה, על המפה רקומות שתי האותיות FH שזה השם של אמי לפני נישואיה (פרידה הירש – Frida Hirsh)

הזוית האישית

בזכות התכנית תעדנו את מציאת המפה של סבתא פרידה הירש.

הסיפור עם המפה ריגש אותנו ביותר, החלטתי שהמפה תעבור במשפחתנו מדור לדור וכיום המפה נמצאת אצל נכדתי רונית.