מאגר סיפורי מורשת

שמי תקווה והכינוי שלי הוא: איקה. נולדתי בבגדד שבעירק. נולדתי בשנת 1947 אבל כשהגענו לארץ נתנו לנו תאריכי לידה שונים. לאבי קוראים סלים ולאמי קראו שמחה. אנחנו ארבעה אחים, שני בנים ושתי בנות בשמות פואד, אדוארד, רחל ואני תקווה. יש לי שלושה בנים: משה, ארז ותומר.

כיון שהייתה לנו אזרחות איראנית טסנו במטוס מבגדד לאיראן, שהינו שם חודש ומשם טסנו לארץ וקיבלנו אוהל ב"שער העלייה" (מעברת עולים ליד חיפה). אחרי שנה אבי עלה לארץ דרך איראן. אבי כתב מכתבים ואימי ביקשה שטיח גדול, משקפי שמש, נעליים והרבה תבלינים. הוא הגיע עם מזוודות מברזל, מלאות כל טוב וגם הדודים מאמריקה היו שולחים לנו מזוודות עם בגדים. אחרי שנה סבתי ודודי באו להתגורר אצלנו עד שמצאו דירה. היינו ממשפחה די עשירה ולכן העלייה לארץ לא הייתה לנו כל כך קשה. היה לנו כסף בבנק המשפחה שנמצא בארצות הברית ויכולנו להעביר כסף מהבנק מבגדד לבנק בארצות הברית, בבנק של סבתי. הוריי לקחו כסף וקנו בית בשנת 1950. כיון שהייתה לנו חצר גדולה, גידלנו את כל הירקות והפירות בגינה ולכן לא היינו צריכים לקנות פירות וירקות.

ילדותי

השנה היתה 1950, לא היו לנו צעצועים אז אלתרנו צעצועים ממה שהיה לדוגמא: לקחנו קופסאות מפח ומקל והיינו עושים מאזניים ושוקלים חול אבנים כאילו שיחקנו בחנות מכולת.  היתה לנו בריכת דגים בחצר עם דגי זהב. אבי תמיד היה קונה לי אפרוחים ואחי קנה לי גדי קטן לשחק איתו. בערב היינו עושים מדורה קטנה עם תפוחי אדמה ובצלים. היינו מטפסים על העצים קוטפים תותים וגם ג'ומס (פרי עצי שקמה שנראה כמו תאנה). שיחקנו תופסת, מחבואים, מחניים, חמש אבנים, קלאס וצ"יק צ"ק.

היה מקרה שהכלב שהיה חולה בכלבת נשך הרבה ילדים והם קיבלו זריקות בבטן ואני לא.היו תרנגולים ותרנגולות שניסו לנקר אותנו והיו מטילות ביצים בחצרות.הארנבים הסתובבו בחצרות.היינו יוצאים לשדה וקוטפים פרחים, מוצאים צבים והיו גם נחשים ועקרבים שלא הזיקו לנו.

שושלת משפחתית

יש לי שלושה ילדים וארבעה נכדים: שלושה בנים (טל אמירי יונתן) ונכדה אחת (אביה) עדיין אין לי נינים. פעם בשבוע אני מפנקת אותם ומכינה להם אוכל טעים שהם אוהבים.

הזוית האישית

אביה: בזכות התכנית הקשר הרב דורי ביליתי יותר זמן עם סבתי ובעקבות השיחות עימה והסיפורים שסיפרה לי אני מבינה יותר לעומק מה עברה בחיים.