מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המעבר מחיפה לעיר חדרה

סבתא מירב רייז בתכנית עם שחר
מירב רייז בזמן שירותה הצבאי
סבתא מירב מספרת על חייה ילדות, נערות ועל המעבר לעיר חדרה

שמי מירב רייז אני סבתא של שחר גמדני שלומדת בכתה ה' 3 בבית ספר ארלוזורוב בחדרה.
נולדתי בחיפה בישראל בשנת 1954 להוריי יהודית וברוך חדרי.
 
התחתנתי בשנת 1976 בחיפה ונולדו לנו שתי בנות בחיפה. אידית (אמא של שחר) נולדה בשנת 1978 ורותם נולדה בשנת  1980.
בעלי עבד בחברת החשמל בחיפה וביקשו ממנו לעבור לחדרה כדי להקים את תחנת הכוח בחדרה. הסכמתי ועברתי עם שתי בנות קטנות לחדרה. אני זוכרת, כשבאנו לראות ולקנות דירה היה ערב ולא ידעתי איפה הדירה ממוקמת כי לא הכרתי את חדרה. סיור בין הדירות הביא אותי לדירה מקסימה וקיוויתי שהמיקום שלה טוב. כשעברנו גיליתי שהצלחתי בבחירת הדירה ובמיקום. כשהייתי יוצאת עם הילדות לטייל עשיתי "סימני דרך" כדי שאדע איך לחזור הביתה. המעבר היה קשה מאוד לא הכרתי אף אחד, לא היה לי עם מי לדבר, כל המשפחה שלי נשארה בחיפה ובזמנו לא היה ניתן לקבל טלפון רק לאחר כמה שנים. הייתי בודדה מאוד ולא הכרתי את העיר. בעלי עבד מהבוקר עד שעות הערב המאוחרות.
למזלי הייתי לי שכנה טובה שהיה לה טלפון והיא שאפשרה לי להתקשר לאמא ולקבל טלפונים מאמא שלי. בהמשך התחברתי אליה והיינו שותות קפה יחד. במשך תקופה ארוכה בכיתי כל יום והייתי עצובה מאוד אבל שכנעתי את עצמי שהדברים יסתדרו. חצי שנה לאחר שהגעתי אידית הלכה לגן ושמה התחלתי להכיר אימהות  אחרות שהילדים שלהם למדו בגן. התחלתי להתחבר לאט לאט ובהמשך התחלנו להיפגש מחוץ למסגרת הגן. שנה לאחר מכן מצאתי עבודה ומטפלת לילדות והכרתי אנשים נוספים שהפכו לחברים שלנו שלי ושל בעלי, וסוף סוף התחברתי לחדרה. בשנת  1987 נולד בני דותן. נרשמתי לחוג ריקודי עם ושם הכרתי אנשים נוספים שעד היום הם חברים שלנו.
ימי ילדותי
נולדתי בתאריך 5465 בחיפה בבית חולים אלישע כבת בכורה להורי ברוך ויהודית חדרי. שמי היה מזל חדרי ונקראתי על שם סבתי, אמא של אבי שקראו לה מזל. גדלתי בחיפה עם עוד שלוש אחיות ואח , בהמשך נולדה אחות נוספת. גרנו באזור שהייתה בה חצר גדולה ומסביב בנינים. כל אחר הצהריים היו יורדים כל הילדים מכל הבניינים לחצר הגדולה והיינו מתחלקים לקבוצות לפי גילאים. כל קבוצה הייתה משחקת משחק אחר לפי הגיל שלה. שחקנו בשבע אבנים, תופסת, מחבואים  וכולי. הקמנו חבורה עם סיסמא והיה לנו "מחבוא סודי". לקראת הערב האימהות יצאו למרפסת והתחילו לקרוא לילדים לעלות הביתה, וכל ילד היה מתחנן לאשר עוד קצת.
 
למדתי ביסודי  בבית ספר עציון שהוא בית ספר דתי לבנות. בתיכון למדתי בעירוני ו' שגם הוא דתי לבנות. הייתי בתנועת הנוער בני עקיבא  שזוהי תנועת נוער דתית של הכיפות הסרוגות. בגיל 16 כשהייתי יכולה להוציא תעודת זהות, החלטתי להחליף את שמי ממזל למירב. מאז קוראים לי מירב . החלטתי על השם מירב כיוון שזה שם במתחיך באות מם וגם בגלל שהיית  לי אחות  קטנה יותר שקראו לה מיכל. מירב ומיכל הן אחיות בתנ"ך בנות שאול המלך.          
 
שנות נעוריי
בגיל 17 קיבלתי צו גיוס .מאחר והייתי דתייה יכולתי להשתחרר מהצבא אבל העדפתי להתגייס לצבא. השיקול להתגייס לצבא נבע מחוסר בטחון שהיה לי בנעורי. ידעתי שאם אני רוצה להשתנות אני צריכה לעשות את זה בסביבה שלא מכירה אותי. הורי לא קיבלו את החלטתי וניסו לשכנע אותי לא להתגייס אני התעקשתי.
 
בגיל 18 התגייסתי לצבא וכמו שתכננתי הפגנתי בטחון בפני הבנות שהיו איתי. הבנות קיבלו את ההצגה שלי ומיד הפכתי למנהיגת הבנות בפלוגה שלי בקורס טירונים.לאחר מכן הלכתי לקורס בחיל קשר. גם שם הפגנתי בטחון למרות שבתוכי הרגשתי בפחד, אולי לא יקבלו אותי, אבל הפכתי למנהיגה גם הפעם ואנשים הקשיבו לי. בסיום הקורס הוצבתי ביפו לשרות הצבאי.                                                                                                                                                                          תמונה 1
מאחר וגרתי בחיפה הייתי זכאית למגורים ביפו. איתי שרתה בת נוספת בשם אהובה שגם היא הייתה זכאית למגורים ביפו, ככה התחברנו והפכנו לחברות טובות. היינו מבלות ביחד בכל המועדונים ביפו והכרנו את שמוליק וג'וזי כץ. בסוף השרות חזרתי הביתה מלאת ביטחון וגאווה שהצלחתי להגשים את שאיפתי וצברתי בטחון עצמי רב שעזר לי במהלך כל חיי עד היום.
 
תשע"ה 

מילון

תחנת כוח
תחנת כוח היא מתקן תעשייתי גדול להפקת אנרגיה חשמלית. תחנת כוח מופעלת בדרך כלל באמצעות מקור אנרגיה המניע גנרטור חשמלי.

ציטוטים

”המעבר היה קשה מאוד לא הכרתי אף אחד, לא היה לי עם מי לדבר.“

הקשר הרב דורי