מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המעבר מקיבוץ כפר החורש לתל אביב

יחד בתכנית הקשר הרב דורי
חדר האוכל בכפר החורש
ילדות בכפר החורש והמעבר לעיר תל אביב

שמי עדנה גולד. אני נקראת על שם סבתי. משמעות שמי הפרטי – משהו עדין וטוב, ומשמעות שם משפחתי גולד הוא זהב.

קצת על עצמי

נולדתי בקיבוץ כפר החורש. אני בת 69 לאחר שרות בצה"ל בחיל אויר. אוהבת ללמוד ולקרוא. נשואה. יש לי בן ובת ושני נכדים.

הבית שלי בקיבוץ כפר החורש

"כפר החורש (כְּפַר הַחֹרֶשׁ) הוא קיבוץ השוכן על גבעה בשולי עמק יזרעאל, ממערב לעיר נצרת, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל".

חזית האגף ההיסטורי של חדר האוכל כפר החורש (ויקיפדיה)

תמונה 1

נולדתי בארץ בקיבוץ בשם כפר החורש. המקום היה יפה מאד מלא ירק וחורשות. היער הכי גדול בארץ נמצא שם. היה שם בית הבראה וגרנו בחדר ילדים. כל ערב הייתה לנו מנגנת על כינור שהייתה מרדימה אותנו.

במלחמת השחרור הפרידו את ההורים מהילדים והעבירו אותנו לקיבוץ רמת דוד. אחרי המלחמה לא היה מים ולא חשמל והראשונים שעזבו היו המורים ולא היה מי שילמד אותנו. נאלצנו לעזוב עברנו לתל אביב מחוסרי כל, גרנו על הגג בבניין ישן עד שהסתדרנו.

עזבנו את הקיבוץ בצער רב, עם מעט מאד דברים. הורי קבלו שתי מיטות, שלוש תרנגולות, לקחו אותנו באוטו משא והעבירו אותנו לגור בתל אביב בקומת גג, חדר אחד ברחוב לבנדה שהיה שורץ פושעים צעירים. מהתקרה נזלו מים ובחורף היה שם קר מאד. גרנו חמש נפשות בחדר אחד: הורים, שני ילדים וסבא זקן שלא הבין מילה בעברית.

החיים בעיר

לאבי לא היה מקצוע כי בקיבוץ הוא עבד בלול, בעיר הוא חיפש עבודה והתקבל לעבוד בתור גנן. הוא היה בן מקימי הקיבוץ כפר החורש והיה לו קשה מאד להתרגל לחיים החדשים.

כסף לא היה. קיבלנו מתנה 100 לירות לאוכל, ביגוד ותשלום עבור דיור. בשנה הראשונה התרנגולות העירו את השכנים בבוקר והם רצו שניפטר מהם, ראשון היה התרנגול, שדודתי קיבלה מתנה לכפרות ביום כפור. שתי תרנגולות נוספות מסרנו לחבר של אבי שהיה לו לול גדול והוא הבטיח לו שהם יחזרו כשנעבור דירה. לצערנו, ההבטחה לא קוימה. כשעברנו דירה חברתי סיפרה לי בגלל הצנע הם אכלו את התרנגולות. לנו הם סיפרו שהם נגנבו.

אבי עבד במשרד הביטחון, קיבל עבודה לשבוע ונשאר לעבוד 30 שנה. במשרד הביטחון אבי קיבל ציון לשבח ותמיד אמר שהיחידי שעובד זה אבי והממטרה.

היינו עניים מאד. בארץ הייתה תקופת הצנע ונתנו לנו תלושים לקנות אוכל. גרנו על הגג ברחוב לבנדה 36 תל אביב, מקום מועד לפורענות, סביבה קשה, ילדים אלימים, אי אפשר היה לצאת לרחוב למטה הילדים היו זורקים אבנים מלמטה למעלה.

על הגג גרנו חמישה דיירים, אחד חזן, השני ספורטאי, השלישי בן אדם נחמד חולה בשחפת. בבית היה חדר אחד דולף ושמנו קערה שלא יציף את החדר. כל הלילה הייתי שומעת את רעש התקתוקים של המים שנוזלים מהקיר. הגג היה מגרש המשחקים שלנו.

כשגרנו על הגג למדתי בבית הספר ברחוב יסוד המעלה בתל אביב. הגעתי לבית הספר עם ילקוט מבד וכל הילדים הסתכלו על הדבר המוזר הזה לכולם היה ילקוט מפלסטיק. בקושי היה מקום להכניס שם ספר.

הלימודים

בקיבוץ למדנו על פלאי הטבע והצומח, על פרחים ועצים ופרפרים ובעיר לימדו אותנו חשבון ועברית. התחלתי ללמוד שם בכיתה א'. אחרי שנתיים נאלצנו לעבור דירה ועזבנו לקריית שלום. בתור ותיקים קיבלנו שם דירת שני חדרים ברחוב כרם חמד 3.

משחקים שאהבתי

בילדותי אהבתי לשחק דוקים, מחבואים, דמקה, מחניים, קפיצה בחבל, חמש אבנים, אוספים פרסים, אוספים צמר מדברים ישנים.

צבא

שירתתי בחיל אוויר. נהניתי להיות בצבא והתגאתי במדים הכחולים. היה לנו רס"ר מאיים אם היה תופס אותנו בלי כובע היה לנו משפט צבאי. עבדנו יחד כעשר בנות והיו לנו שמירות בלילה. ביום עבדנו על מכונות חשוב בצהריים כולם הלכו לחדר האוכל. היה שם אוכל טעים. היה שף מיוחד בחיל אוויר וכל יום ראשון לקחו אותנו להופעה. היה נחמד הרגשתי צעירה ולמדו אותנו אחריות ודאגה לאחר. אחרי שנתיים השתחררתי ונשארו לי רק הזיכרונות הטובים. הייתה לי גאוות יחידה שאני יכולה לשרת את המדינה שלי שהורי היו בין מקימיה ושמרו עליה בתנאים קשים.

שיר שאני אוהבת

השיר שאני אוהבת הוא השיר "קצר הוא כל כך האביב". השיר נכתב על ידי דוד גרוסמן שהבן שלו נפל במלחמה, ויהודה פוליקר הלחין ושר. המילים מרגשות ונוגעות ללב כמו המילים איך שהוא רק ניתן ותכף נלקח. ואיך שיופי יכול לרפא. איזה ניגודים בין ה"יש" לבין ה"אין". כמו המילים, שאנו יודעים כמה קצרים החיים שנתנו לו וכמה קצר האביב. קצר וחטוף ושובר את הלב מבטו רק נפתח והתחיל ללבלב רק נפתח הוא ותכף נלקח האביב השיא פריחתו וצריך להתענג עליו. שיר מקסים ונוגע ללב ואיזה ניגודים בן עונות השנה.

קישור לשירו  המלא של דוד גרוסמן: קצר הוא כל כך האביב/ דוד גרוסמן

"קצר וחטוף ושובר את הלב

לחשוב שהוא תכף ידעך

מבטו רק נפקח

אך התחיל ללבלב –

רק ניתן לי ותכף נלקח.

 

ואת ואני היודעים

ונורא הדבר שרק הוא לא –

עד כמה קצרים החיים,

החיים הקצרים שניתנו לו".

 

יהודה פוליקר – קצר פה כל כך האביב – שירו של דויד גרוסמן

 

הזוית האישית

עדנה: התרשמתי לטובה, המורה אורלי עזרה לי להתמצא באינטרנט ועזרה לי להבין מה אני יכולה למצוא שיעניין אותי, באיזה תכניות שאני אוהבת. הילדים שישבו על ידי במיוחד ניקול ודיויד היו מאד נחמדים ועשו כמיטב יכולתם ללמד אותי. אני מודה לכל אלה שעזרו לי ומאחלת להם בריאות ואושר, שיהיו שמחים וייהנו מהחיים

מאיה: בתחילת השנה התחלנו ללמד את הגמלאים מהמתנ"ס לעבוד במחשבים. בקשר הרב דורי אנחנו מלמדים (ותוך כדי לומדים גם בעצמנו) את הגמלאים שבאים לבית ספרנו את יסודות המחשב. אני מאוד נהנית ב"קשר הרב דורי" ומקווה שהתלמידים שישתתפו אחרינו בתכנית ייהנו כמו שאנחנו נהנינו.

תמונה 2

מילון

כפר החורש
כפר החורש (כְּפַר הַחֹרֶשׁ) הוא קיבוץ השוכן על גבעה בשולי עמק יזרעאל, ממערב לעיר נצרת, בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק יזרעאל.

ציטוטים

”אני אוהבת את שירו של דוד גרוסמן "קצר הוא כל כך האביב". השיר נכתב לאחר נפילת בנו במלחמה“

הקשר הרב דורי