מאגר סיפורי מורשת

שמי סמיון פוברייזקין, נולדתי בשנת 1933 בקייב שבאוקראינה.

בהיותי בן שבע נסענו לאיז'בסק בירת הרפובליקה אודמורטיה. שם כולם דיברו בשפה אודמורטית.

חבל אודמורטיה היה חלק מהנסיכויות הטטריות אשר התקיימו באזור, עד שנכבש ב־1554 על ידי איוואן האיום, נסיך מוסקבה. אודמורטים, שלא הייתה להם מדינה משלהם לא התנגדו בצורה פעילה לשלטון החדש.(ויקיפדיה)

זיכרונות ילדותי מאותה תקופה היו בעיקר של הבתים, והמדרכות שהיו עשויים מעץ. עוד אני זוכר, איך בחדשות הזכירו את העיר שלנו איז'בסק "בורוצ'קי איז'בסק" ובתרגום המשמעות  "אומר איז'בסק" .

העיר נמצאת במרכזו של מזרח החלק האירופאי של רוסיה, סמוך להרי אורל. אוכלוסיית העיר מונה מעל 600 אלף תושבים. כלכלת העיר מבוססת בעיקר על ייצור כלי נשק, שהידוע מביניהם הוא רובה קלשניקוב, שהפך גם לסמל העיר והרפובליקה.(ויקיפדיה)

אימי עבדה בשתי עבודות כי המצב היה קשה, היא עבדה במפעל לבניית מטוסים, ובמסעדה, ובסוף היום היא הצליחה להביא  אוכל הביתה ולהתפרנס.

לא היו בתי ספר לדוברי רוסית, ולכן הגיעה אל ביתנו אישה שלימדה אותי את השפה הרוסית, ובתמורה נתנו לה אוכל .

אני זוכר את ילדותי, בה בילינו ושיחקנו בחוץ עם ילדים אחרים כל הזמן. אבא עבד כעיתונאי באודמורטיה ושם גרנו מספר שנים עד שעזבנו  לקייב .

כמו כן אני זוכר היטב את הדרך לקייב, בה נסענו בקרונות להובלת בעלי חיים, ללא כיסאות בקרון וללא חלונות. ישבנו על הרצפה. מסע זה היה כחודש ימים. במהלכו עצרנו בתחנות רבות ועברנו רכבות רבות. בהגיענו לקייב ראינו את הבית שלנו הרוס עד היסוד. הועברנו לרחוב גורקוגו לבית בו שיש חדר אחד בו שוכנהכל המשפחה שלי, יחד עם סבי וסבתי .

לבית הספר הלכתי בגיל מאוחר יותר, ובו הייתי הכי מבוגר. עם סיום לימודי בבית הספר התגייסתי לצבא,  ובסיום שרותי הצבאי נישאתי ונולדו  שתי בנותיי.

אני אוהב מאוד לצייר אבל בשל גילי המבוגר, ראייתי הולכת ונחלשת, ולכן אני מתקשה לעסוק בציור.

הזווית האישית

מקסים – סמיון הוא חבר המשפחה, החלטתי לתעד את סיפורו, כי דור הסבים שלי כבר לא חי. נהנתי מהריאיון, והתחברתי מאוד לתחביב שלו, כי אני אוהב לצייר ולפסל.