מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה ישי, נולדתי בתקופת המנדט הבריטי, בשנת 1941, בבית החולים בילינסון, בת לבית משפחת פרסלר. אני הבת הבכורה ויש לי אח בשם יהודה ואחות שקטנה ממני בעשר שנים, בשם אילנה.

אבי, יצחק, שעלה לארץ מגרמניה בשנת 1933 בעקבות עליית היטלר לשלטון, עבד כשומר בבית חרושת בכפר אריה שליד פתח תקוה. אמי, זלמה לבית בלומנטל, עלתה לארץ מליטא ועבדה כעקרת בית. כל היום היא עבדה בבית בכביסה, ניקיון, סידור הבית וטיפלה בילדים.

בילדותי גרתי בקריית אריה ומשם הלכתי ברגל עד לכביש פתח תקווה-תל אביב ומשם נסעתי באוטובוס לפתח תקווה, שם היה לי גם הגן וגם בית הספר. אחר כך, אבא שלי קנה בית בכפר פג'ה ליד כפר סירקין ועדיין בית הספר שלי היה בפתח תקווה.

כשהייתי קטנה, לא הייתה לנו מכונת כביסה ולכן, היה "יום כביסה". רומיה השכנה שלנו הייתה מגיעה, הוצאנו את הפרימוס שעליו הרתיחו את המים לחצר. הכניסו את הכביסה לתוך הדוד וכשהכל רתח, היו מעבירים את הבגדים עם מקל של מטאטא לפיילה. שם שפשפו וניקו את הבגדים. בסוף תלו חבלים לאורך כל הגדר ותלו עליהם את הבגדים. את הריח הטוב של הכביסה שהתפשט בכל האזור אני זוכרת עד היום.

חנה ישי ואחותה הקטנה אילנה

כשסיימתי את בית הספר היסודי, בכיתה ח', היינו צריכים להחליט אם אמשיך ללימודים בתיכון או אצא לעבוד. אבא שלי רצה שאלך לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. אך אמי והמורים שלי שכנעו אותו שכדאי שאמשיך ללימודים גבוהים בתיכון. מכיוון שלימודים בתיכון עלו הרבה ולהוריי לא היה מספיק כסף, נשלחתי לקיבוץ שדה נחום.

לא היה לי קל לעזוב את הבית. הייתי רגילה לאימא שעושה בשבילי הכל ובבת אחת, בגיל 14, הייתי צריכה לעזוב ולהיות עצמאית. ההסתגלות לא הייתה קלה, אך קיבלתי משפחה מאמצת שעזרה לי ועד היום אני בקשר איתם. למדתי בתיכון בקיבוץ ארבע שנים עד סיום כיתה י"ב והגיוס לצבא.

בגיל 16 פגשתי את ששו שי. הוא נהג על טרקטור בשבילי הקיבוץ והזמין אותי להצטרף אליו לנסיעה לסחנה. הסכמתי ומאז היינו יחד. התחתנו כשהייתי בת 21 בחתונה קטנה בתל אביב. ששו עלה לארץ ולקיבוץ מסוריה רק עם אחיו, ההורים שלו עלו רק לאחר מלחמת השחרור. הייתה לו ילדות קשה.

במהלך חיי נכחתי בכל מלחמות ישראל ובכל מלחמה אמרתי לעצמי שעד שהילדים שלי יהיו בצה"ל כבר לא יהיו מלחמות, אך כידוע לנו זה לא קרה. מלחמת העצמאות הייתה אחת המלחמות הקשות והעצובות ביותר. הייתי אז בת 7. היא הייתה הכי ארוכה ובגלל שעדיין לא היו הרבה אזרחים במדינה, כמעט לא היה בית שלא היה בו חייל שנפצע או נהרג.

לאחר הצבא למדתי ועבדתי בהנדסת בניין. כיום אני בפנסיה. במהלך השנים נולדו לנו ארבעה בנים: אמיר, ארז, גלעד וליאור ויש לי עשרה נכדים מתוקים.

הזוית האישית

צופיה: היה לי ממש נחמד ומשמעותי לעבור את התהליך הזה עם חנה ולשמוע על הילדות שלה מפעם. היה לי ממש נחמד להכיר יותר את אחות של סבתא שלי והיה ממש כיף לראות אותה נזכרת בדברים מפעם שהיא לא היתה נזכרת אם היא לא היתה מדברת איתי.