מאגר סיפורי מורשת

הנכדה חנה זלמנוב מתעדת את מה שסיפרה לה סבתא חיה זלמנוב.

סבתא חיה נולדה בשנת 1960 בכפר חב"ד להוריה, שלום ומוסיא פלדמן.

וכך סבתא התחילה את סיפורה:

"כשחזרתי לשולחן שלנו.. אבי הפתיע אותי בשאלה, שאלה, שפגעה בי מאוד באותו רגע. אולם אחרי שנים.. הבנתי את המסר החשוב!" כך סיפרה לי סבתי תחי'.

ומעשה שהיה כך היה, הגב' שפרה מרוזוב, מכפר חב"ד, אלמנת צה"ל, שאיבדה את בעלה דוד במלחמת ששת הימים, פעלה במשך שנים רבות למען בני הגיבורים, חללי צה"ל, והמשפחות השכולות. היא עמדה בראש הפעילות של ארגון "צעירי אגודת חב"ד" ובעידודו של הרבי מליובאוויטש. במסגרת הפעילות, הגיעו אלמנות ויתומי צה"ל, להתארח בשבתות וחגים אצל משפחות בכפר חב"ד.

הוריה של סבתא חיה, אירחו באופן קבוע, אלמנה עם שניים-שלושה יתומים. את אחד מהם אני מכירה, הוא מתגורר כעת בעיר שאני גרה, ערד. פגשתי אותו כמה פעמים, והוא עדיין זוכר את סבתי, חיה,  משנות ילדותה,  "את הגי'נג'ית עם הצמות" כלשונו..

כפי שידוע לכולם, ליל הסדר הוא החג הכי משפחתי שיש.  וב"צעירי אגודת חב"ד" הבינו שבחג הזה לאישה הכי קשה להיות לבד בבית ללא ראש המשפחה. הרב יצחק גאנזבורג – אי'צקע, בלשון הילדים, שהיה השכן שלנו, היה אחד מפעילי צעירי אגודת חב"ד. הוא החליט ליטול על עצמו את הארגון. הוא דאג שמספר משפחות מהכפר יארחו בחג הראשון  את משפחות נפגעי צה"ל. והוא לקח על עצמו לערוך ליל סדר ציבורי, בו ישתתפו משפחות מהכפר עם משפחות הנופלים.

"גם אנחנו הוזמנו לשם" מוסיפה סבתי וגם מתארת את התרגשותה בתור ילדה מהאירוע: "התקשטנו עם חצאיות כסף וחולצות עם פס כחול.."

"כשהגענו ל'מגיד' ר' איצ'קע גנזבורג, שהיה המנחה, הזמין אותי ואת אחותי לשיר 'מה נשתנה'." סבתי שהייתה אז בגיל 7-8 לא חשבה, שהיא צריכה לבקש רשות מהוריה, והיא רצה מיד עם אחותה הצעירה לשולחן של המנחה, והן שרו שתיהן בקול רם "מה נשתנה?".

"כשחזרנו חזרה לשולחן שלנו..אבי פנה אלי ושאל אותי: "האם קיבלת ממישהו רשות?' באותו רגע נפגעתי מאוד" מתארת סבתא. "אבל אחר כך הבנתי, שאבי לא אהב, שילדים עולים לבמה, הוא לא אהב שמתבלטים." מסכמת סבתי..

הזוית האישית

חנה: תודה סבתא, למדתי הרבה מהסיפור.