מאגר סיפורי מורשת

סבתא רבתא שלי נולדה וגדלה בכורדיסטן עד גיל 15, ואז עברו לבגדד, חיי היהודים שם היו קשים וחוו את הפרהוד (פרעות אפשר לבדוק בגוגל) בגיל 16 נישאה לסבא רבה, ושם נולדו לא שלושה ילדים (סבתא עדיין לא נולדה) בשנת 1951 עלו לארץ סבא וסבתא רבתא במטוס במבצע עזרא ונחמיה לישראל, וכעבור 3 חודשים סבתא שלי נולדה בבית, אי אפשר היה להגיע לבית החולים בגלל מחסור בתחבורה, ולכן נולדה בבית.

סבא וסבתא רבתא גרו במעברות של מבשרת ציון (צריפים) 7 שנים שם נולדו לה עוד חמישה ילדים החיים היו מאוד קשים לא היה חשמל, לא מים זורמים (ברז בבית) ולא שירותים הכל היה ציבורי שכולם השתמשו בו.

סבתא וסבא רבא סבלו מהמצב הקשה, ועבדו מאוד קשה שניהם, סבא רבא עבד בסלילת כבישים בעיריית ירושלים, וסבתא עבדה בבית אחלמה 4 כחדרנית.

למרות המצב הקשה שלהם הם היו תמיד שמחים ומאושרים במה שיש להם ושהם בא"י, הבית שלהם היה תמיד פתוח לקבל אורחים וחברים של הילדים. כעבור כמה שנים עברו לשיכונים והמצב השתפר, לסבתא רבתא יש כיום 11 ילדים, 45 נכדים, ו-67 נינים. סבתא רבתא עדיין בחיים, וסבא רבא נפטר לפני כמה שנים, כמובן שכולנו תמיד סביב סבתא רבתא בשבתות חגים ושמחות (ובימי חול).

הזוית האישית

סבתא – לי היה מאוד כייף הקשר בנינו מאוד חזק ועכשיו עוד יותר חוויה מקסימה שנינו נהנו ועדי למדה קצת יותר על קורות המשפחה.

עדי – אני נהניתי בעיקר מזה שסבתא באה לביה"ס והיה שעת איכות ביחד וחיזוק הקשר.