מאגר סיפורי מורשת

המסע של סבא רבא אברהם רונן (דה לה ריינה) לארץ ישראל

סבא רבא שלי אברהם רונן לשעבר (דה לה רינה) פרוש שם המשפחה ממשפחת המלוכה מאנוסי ספרד, נולד בשנת 1930 בארץ טורקייה בעיר איסטנבול.

משפחתו גרה בקהילה מעורבת של יהודים וטורקים שמנתה כ- 120.000 תושבים שחיו בהרמונייה ובשלום הדדיים

סבא למד בבית ספר יהודי שנקרא "בני  ברית". סבא זוכר ומספר על כבוד רב למורים בבית הספר וכולם היו ממושמעים מאוד. סבא סיים את לימודיו התיכוניים בהצטיינות.

בשנת 1948, לאחר הכרזת המדינה וכשקמה תנועת הנוער בישראל – סבי היה בן 17 והצטרף לתנועת הנוער שנקראה "בית"ר". סבא רבא, היה פעיל בקהילה היהודית בטורקיה בהפצת החומר על מדינת ישראל וגם על גיוס חברים נוספים לשורותיה.

פעילותו הייתה בסתר ואפילו הוריו לא ידעו על קיומה והוא חשש שהתורכים יגלו את מעשיו ואחרי כל פעילות כזאת של התכנסות החברים במקום סודי היה חשש שהוא יתפס, מה גם שעליו הוטלה המשימה לשמור על מפת ארץ ישראל ועל דגל ישראל.

לאחר קום המדינה התנועה התפרקה וכל החברים עלו לארץ ישראל, ואז החלה הגירת יהודי טורקיה אליה אך לא בצורה רשמית. העלייה החלה ביוזמת תנועות החלוץ ובית"ר, ולאחר המלחמה אורגנה על ידי מוסדות היישוב והתנועה הציונית, ונמשכה למרות ההגבלות, הפיקוח על חופי הארץ והציד של ספינות המעפילים. סיפור העפלה המפורסם ביותר הוא של אוניית המעפילים אקסודוס – "יציאת אירופה תש"ז". האנייה יצאה מצרפת ביולי 1947, ועליה כ-4500 מעפילים ניצולי שואה. הצבא הבריטי התקיף את האנייה והתפתח קרב שבמהלכו נפגעו מעפילים רבים. הבריטים גירשו את המעפילים חזרה לאירופה.

היהודים יצאו באניות כאילו לאחת ממדינת אירופה, אך האניות עשו דרכן ישר לנמל חיפה. השלטונות התורכיים אסרו על הנוער היהודי לצאת מגבולותיה עד אשר ימלאו את חובם לצבא הטורקי, כלומר להתגייס לצבא הטורקי, לכן הייתה ביקורת חזקה מאוד בגבולות כדי למנוע את בריחתם של הצעירים היהודים.

סבי הגיע לגיל גיוס לצבא הטורקי וברור שאת זה הוא לא רצה ולכן הצליח לברוח ועלה על אנייה בעלייה בלתי לגאלית (כלומר לא חוקית) הוא היה על האנייה כנוסע סמוי יחד עם עוד הרבה כאלה והוא מצא מחסה והתחבא  במחסן בו איחסנו ביצים.

לרוע המזל של סבא רבא שלי – הוא נתפס ע"י שוטרים טורקים והוחזר לטורקיה….אך בגלל גילו הצעיר שוחרר ממעצר בבית הסוהר והוחזר לבית הוריו. סבא לא הפסיק לחשוב על עלייה לארץ ישראל ולא פחד להמשיך ולנסות. ואכן באמת הצליח ובתאריך 30.06.1949, באמצעות תשלום שוחד לשלטונות הטורקים, הצליח לצאת את גבולות טורקיה בצורה חוקית באניית מעפילים יחד עם חברו הטוב דוד, שלימים הפכו לגיסים בזכות נישואיו עם אחותו רוזה-שושונה שהיא היום סבתא רבתא שלי.

החתונה התקיימה בעיר קריית ים על גג מועצת העיר ואבא של סבא רבא, הביא את כל הכיבוד באנייה מטורקייה הוא שט במשך שבוע ימים באנייה עד נמל חיפה.

כל תושבי קריית ים השתתפו בחתונה המיוחדת של סבא רבא וסבתא רבתא שלי.

ההפלגה לארץ ישראל

ההפלגה הייתה קשה מאוד. לא היה מים ואוכל, הייתה סערה בים ובאמצע הדרך היו חייבים לחכות בנמל מרוחק מטורקיה עד שהסערה פסקה. אך סוף טוב הכל טוב. האנייה הגיעה לנמל חיפה והתחנה הראשונה בארץ ישראל הייתה במקום שנקרא שער העלייה בחיפה.

שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה", אך רבים קראו למקום שנים רבות גם "סנט לוקס", בשנת 1958 צורף שטחו לעיר חיפה.

סבא רבא עלה לארץ ישראל בגפו ללא משפחתו שנשארו בטורקיה. סבא רבא התנדב לצבא במעמד של חייל בודד בחיל האוויר בשנת 1949 והיה טכנאי רדיו בחיל האוויר.

למרות געגועיו למשפחתו בטורקיה, השתלב יפה מאוד בארץ ואת חופשותיו נהג לעשות אצל חברו הטוב דוד.

בשנת 1951 השתחרר מהצבא והחל את חייו האזרחיים בארץ ישראל. סבא רבא וסבתא רבתא בתחילת דרכם כנשואים גרו יחד עם ההורים של סבתא רבתא ולאחר מכן עברו לבית משלהם…. נולדו להם שלושה ילדים: שרה הבכורה, שהיא סבתא שלי …. האהובה, יוסי שהוא הדוד שלי וחגית שהיא הדודה שלי.

סבא רבא וסבתא רבתא גרים עד היום הזה בעיר קריית ים ויש להם 9 נכדים  ו – 8 נינים. אנחנו נפגשים איתם כל סוף שבוע אצל סבתא שלי לארוחת ליל שישי ותמיד דואגים להם ואוהבים אותם מאוד….

הזוית האישית

שרה ועמית פורמן השתתפו בתכנית הקשר הרב דורי. שרה סיפרה לעמית את סיפורו של סבא רבא אברהם רונן.

סבתא שרה פורמן השתתפה בתכנית הקשר גם בשנה שעברה ותעדה את סיפורה: סבא יונה פורמן מעמודי התווך של קריית ים.