מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המסע של אלי

סבא אלי בצעירותו
סבא אלי בצעירותו
מסע העלייה של סבא אלי לארץ והתמודדותו

קוראים לי אלי ארבלי, נולדתי בעיר מוסול שבעיראק בתאריך ה-15 למאי 1945. כל היהודים שבעיר מוסול היו מכונסים בתוך שכונה אחת גדולה בה היו בתי כנסת וחדרי לימוד ללימוד דת. גרנו בבית שבנו הוריי בן שתי קומות כולל גג המורכב כולו משיש שהיה מרווח מאוד. קומת המרתף שימשה לאחסון מזון ומשקאות כגון שמנים, גבינות, חביות המלאות בסוכר, אורז ועוד. התקרה הייתה גבוהה במיוחד והחדרים היו מאוד גדולים. הרהיטים היו כבדים מאוד המזכירים סגנון רהיטים אנגלי.

אבי, עליו השלום, דאג שיהיו לי שורשים יהודיים והעביר אותי ללימודים פרטיים של תורה ושל השפה העברית אצל החכם (החכם היה הרב הכללי של כל העיר בזמנו בעיראק). אבי היה פעיל במחתרת הציונית בעיראק ולעולם לא אשכח שיום אחד ראיתי את אבי על גג ביתנו בתוך עמדת ירי עם אקדח ביד. פחדתי נורא ונבהלתי מאוד. תמונה זו לא תשכח מזיכרוני כל החיים. בדיעבד הבנתי שזאת הייתה התכוננות לתקיפה על העיר מוסול.

ממשלת עיראק בתמורה לנכונותה לאפשר לנו לעלות ארצה, החרימה והעלימה את כל רכושנו וכספנו, כך שעלינו לארץ מבלי כלום. עלינו מעיראק בשנת 1951 משדה התעופה בבגדד ונחתנו בארץ. לאחר שנחתנו אימא שלי ואבי נשקו את אדמתה של ישראל. העבירו אותנו למעברות בכפר חסידים. המעברה כללה אוהלים הודיים על משטח אבטיחים (משטח קשיח מקרטון) ובתוך האוהל שחיינו בו היו גם אבטיחים. השירותים, המקלחות והברזיות לשטיפת כלים או להספקת מים, היו ציבוריות ומשותפות. בשנת 1951 התחילה שנת הגשמים החזקים, במעברות אצלנו היו ממש בריכות של מים בגלל הגשם. אני זוכר שהממשלה באה והעבירה אותנו לקיבוץ יגור, אני לא אשכח את כל החום והאהבה שקיבלנו שם. הגשמים נגמרו והועברנו שוב למעברות, הסופות שוב חזרו, והפעם עברנו לבדונים (סוג של אוהל).

אלי בצעירותו

תמונה 1
אבי עבד בכל עבודה שרק ניתנה באותם הזמנים, בעיקר כי גם זה לא היה כל הזמן. אנחנו במשפחה אחד עשרה אחים ואחיות, אז לא קל להביא כלכלה הביתה במצב של קום המדינה והעבודות המזדמנות. במעברות כיתות הלימוד היו בבקתות מעץ עד שעברנו ללמוד בבית ספר שבפרדס חנה. בין השנים 1956-1957 עברנו למגורי קבע ביישוב רכסים הסמוך לכפר חסידים. סיימתי את המחזור הראשון של בית הספר היסודי ברכסים, על שם אנה זבולון.

בתקופה זאת הייתי חניך תנועת הנוער העובד והלומד בקן רכסים וכפר חסידים, אחר כך הייתי גם רכז הקן. מתוך רצון לסייע להוריי קיבלתי מלגה מההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ללימודים ונשלחתי לפנימיית בית המדרש למורים בגבעת השלושה. בשל המצוקה הכלכלית של הוריי נאלצתי להפסיק את לימודיי ולצאת לעבוד. עבדתי בחברה לעמילות מכס עד שנת 1971. כשמלאו לי 28 שנים התמודדתי בבחירות בהסתדרות למזכיר מועצת כפר חסידים, רכסים והסביבה. בבחירות אלו זכיתי לאמון של 83% והייתי מזכיר מועצת הפועלים הצעיר ביותר במדינת ישראל.

בשנת 2000 פרשתי מעבודתי בהסתדרות לגמלאות ומיד עם פרישתי הציעה לי הנהגת התאחדות המלאכה והתעשייה באזור הצפון לקבל את תפקיד המנהלה הכללי. הייתי בתפקיד הזה במשך שבע שנים. עם סיומו פעלתי בהתנדבות ועמדתי בראש ועד הגמלאים של ההסתדרות במרחב חיפה. לאחר מכן התנדבתי לסיוע בארגון נפגעי תאונות עבודה ואלמנות נפגעות תאונות עבודה. לאחרונה ייצגתי מועמדות למועצת המרחב וועידת הסתדרות הגמלאים.

הזוית האישית

דריה: היה מאוד כיף לחקור לשמוע יותר על העלייה של סבא שלי.

מילון

מעברות
יישובים זמניים, סוג של ביתנים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50.

ציטוטים

”ממשלת עיראק בתמורה לנכונותה לאפשר לנו לעלות ארצה, החרימה והעלימה את כל רכושנו וכספנו, כך שעלינו לארץ מבלי כלום“

הקשר הרב דורי