מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם הרדוף – אברהם אדולפו הרדוף וינאי. אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי ינאי. ומספר לו את סיפור המסע אותו עשיתי כילד, יחד עם אחותי בעלייתנו לארץ ישראל ב"עליית הנוער".

המסע מצ'ילה לארץ ישראל

נולדתי בשנת 1943 בצ'ילה, בעיר סן חבייאר. עליתי לארץ בגיל אחת עשרה, בשנת 1954. זה היה בחודש אוקטובר שנת 1954. ההורים שלי החליטו לשלוח אותי ואת אחותי

הגדולה ממני בשנה לארץ ישראל. עלינו עם קבוצה של 24 ילדים מטעם "עליית הנוער". זה היה מסע ארוך שנמשך שלושה חודשים. אני הייתי הילד הקטן ביותר בקבוצה זו בגיל

אחת עשרה. בתחילה נסענו, לקחו אותנו לשדה התעופה בסנטיאגו. מסנטיאגו שבצ'ילה המשכנו בדרך לבואנוס איירס, טסנו במטוס. בעיר בבואנוס איירס היינו ארבעה. לאחר ארבעה ימים עלינו על אנייה שקראו לה נגבה. זאת הייתה אנייה קטנה. אני זוכר טוב את ההפלגה, האנייה התנדנדה כל הזמן וכולם לא הרגישו טוב, לכולם הייתה מחלת ים חוץ ממני.

ההחנייה הראשונה שלנו הייתה בברזיל בעיר ריו דה ז'ניירו  שם חנינו שוב לארבעה ימים. מריו דג'נרו הפלגנו לעיר הנמל מרסי שבצרפת, שם היינו שמונה ימים. במרסי ירדנו מהאנייה, לקחו אותנו ללונה-פארק, שם שיחקנו, מאוד נהניתי במרסי. משם המקום הבא איליו הפלגנו היה דקר, אני זוכר שבמרסי עלו הרבה תושבים מדקר. את הילדים שעלו בדקר, אני זוכר טוב, שחקתי איתם כדורגל על האנייה והייתי איתם כל הזמן. "דָקָר – Dakar, זו עיר הבירה של סנגל. נמלהּ של דקר הוא בעל חשיבות מסחרית ואסטרטגית, ומשמש בסיס צבאי, ימי ואווירי של צרפת. דקר שוכנת בחצי האי קאפ-ור, שלחופי האוקיינוס האטלנטי, בערך באמצע קו החוף של סנגל". (ויקיפדיה)

בדקר אנחנו עצרנו שוב לארבעה ימים – כולם ירדו לחוף לטיולים קצרים ולי לא הרשו לרדת כי אני הייתי הכי קטן. לא ויתרתי ובכל זאת התגנבתי וירדתי לחוף. אני זוכר שטיילתי בשוק, המון בחורות רדפו אחרי, כי הייתי כנראה, קצת שונה, בגלל שהיה לי צבע עור שונה מהם. חזרתי לאנייה, כעבור ארבעה ימי עצירה, המשיכה האנייה בהפלגה עד לנמל חיפה. כל המסע הארוך הזה נמשך שלשה חודשים.

בנמל חיפה הורידו אותנו מהאנייה, ריססו את הראשים שלנו בנפט, אמרו לנו שזה נגד פשפשים. העלו אותנו על אוטובוס שהסיע אותנו למקום שנקרא איילת השחר. בהתחלה לא ידענו מהו המקום אחר כך למדנו שזה קיבוץ בעמק החולה ליד חצור הגלילית, לאורך השנים קלט היישוב עולים רבים מרחבי אירופה. היינו שם כל הילדים ביחד שלושה חודשים, זה היה כמו אולפן, למדנו עברית ואחר כך פיזרו אותנו בכיתות לפי הגילים ואני לפי גילי נכנסתי לכיתה ה'.

הזוית האישית

אברהם: נהניתי לספר על העלייה לארץ ישראל לנכד שלי.

ינאי: אני נהניתי מלהיות עם הסבא שלי, לשמוע וללמוד את הסיפור שלו.