מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המסע מלבנון לארץ ישראל

אבא של אבי עם אחיו יוסף
אבי ובני משפחתו (אבי מצד שמאל)
ספור עלייתו של אבי אתגר ומשפחתו לארץ

עלייה לארץ הקודש

שמי אבי אתגר בן שישים ושמונה עבדתי בצה"ל ארבעים ושלוש שנה כמהנדס מכונות ופרשתי לפני שנה. משפחתי מונה שלושה ילדים בן אחד ושתי בנות, בני פרופסור לננו טכנולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. נולדתי בביירות בירת לבנון, בשם אשקר כהן.

משפחתנו הייתה בת שש נפשות, אבי אליהו, אמי ויולט, אחיותי: מזל (אוסנת) ורינה, ואחי הצעיר שלומי. בביירות אבי עסק ברפדות ואמי עסקה בתפירה.משפחה מסורתית ודתית ומאוד ציונית.

בשנת 1947 דודי יוסף כהן ז"ל שהיה נער בן שמונה עשרה יצא בהליכה רגלית שמטרתו להגיע לארץ ישראל,נתפס ונכלא בכלא בביירות.לאחר ששוחרר שוב עשה את אותה דרך והפעם הגיע לארץ ישראל והתגייס לפלמ"ח (פלוגות מחץ) .לאחר תקופת אימונים הצטרף לפלוגה בקיבוץ יגור. היות ובדרום נפגעו רבים מאנשי הפלמ"ח התבקשו לשלוח תיגבורת מהצפון.דודי יוסף נשלח להצטרף ללוחמי הפלמ"ח בקיבוץ רביבים.בקרב קשה נגד המצרים במשטרת ביר עסלוג' נהרג ונקבר בבית הקברות בקיבוץ רביבים.

ההחלטה וההתארגנות בביירות לבריחה 

המניעה של הורי לעזוב את ביירות ולעלות לישראל היה ציונות. הורי ניהלו בית מסורתי בית ציוני וחיכו להזדמנות לעזוב ולעלות לישראל.

הורי היו צריכים לארגן דרכונים להם ולנו הילדים, לקנות כרטיסי טיסה לטורקיה, לארגן את החפצים במזוודות חלק מהדברים הכבדים לארוז ולשלוח לנמל לעלותם לאנייה ושליחתם לישראל ולאט לאט להיפטר מדברים שונים שהיו להם בביירות וכל זה לעשות בסודי סודות מכיוון שאסור היה לעזוב ובטח שלא לישראל שהייתה מדינת אויב בתקופה זו.

ולכן בזמן ההתארגנות עצרו את אבי כמה פעמים ואסרו אותו בבית כלא, האשמה הייתה ריגול לטובת ישראל. פעם האחרונה שאבי שוחרר מבית הכלא באותו הלילה עזבנו את ביירות בחשאי. כשעזבנו את ביירות סבתי מצד אמי נשארה בביירות יחד עם אח של אמי, אשתו וארבעת ילדיו. סבתי לאחר שהתאקלמנו בארץ עלתה ארצה והגיעה אלינו וגרה אתנו עד יום מותה. היות ואח של אמי היה מנהל בנק בביירות היה לו קשה לעזוב ולברוח מביירות. לאחר מספר חודשים המוסלמים שבביירות התחילו להתנכל למשפחה וכאשר נוצרה הזדמנות בן דודי אחד מארבעת הילדים יחד עם אמו הצליחו לברוח ולעלות ארצה. לצערי, לאחר חודש קיבלנו הודעה מצערת שדודי ושלושת ילדיו שנשארו בביירות נרצחו על ידי החיזבאללה.

העלייה לארץ ישראל

טסנו לטורקיה ומשם שטנו באנייה לישראל בשנת אלף תשע מאות חמישים ושמונה. בישראל קלטו אותנו כעולים חדשים ונשלחנו למעברת קובבה שליד רחובות.

אמי בכתה כל הדרך במשאית בדרכינו למעברה בעיקר בגלל חוסר הוודאות לאן נוסעים ומה יקרה שם.הגענו למעברה חיינו בצריף קטן שהשירותים היו משותפים לכמה משפחות, אחי שלומי היה תינוק ואמי נהגה לכבס את החיתולים ולתלות לייבוש מחוץ לצריף. בלילה השועלים היו מגיעים וקורעים את החיתולים. החיים היו קשים מאוד במעברה והורי החליטו לעזוב את המעברה ולקבל את ההזמנה מבת דודה שהתגוררה עם משפחתה בחיפה. וכך הגענו להתגורר בחיפה. הצטופפנו בבית אחד אנחנו שש נפשות עם קרובי משפחתינו שמנתה שמונה נפשות כלומר ארבעה מבוגרים ועשרה ילדים. למרות הצפיפות והמורכבות החיים בחיפה היו טובים ונוחים יותר מהמעברה.

אני זוכר בילדותי שמעתי שיחות של אבי ודודי על יוסף אחיהם הצעיר שעלה לישראל ונעלמו עקבותיו. כאשר עלינו ארצה אבי ודודי חיפשו את אחיהם יוסף ולא עלו על עקבותיו, הדבר היחיד שידעו שנפל במלחמת השחרור. לצערי אבי ודודי נפטרו בטרם זכו לדעת היכן הוא נקבר ולפקוד את קברו. באופן מקרי לגמרי לאחר שנים מטפלת אשר טיפלה בילדיה של אחותי סיפרה לאחותי שאחיה נפל בקרב בביר עסלוג' ונקבר בקיבוץ רביבים שבנגב ובכל יום זיכרון היא מבקרת בבית הקברות של הקיבוץ. וסיפרה שליד מצבתו של אחיה קיימת מצבה עם השם יוסף כהן שהגיע מביירות ואין משפחה שמבקרת אותו. אחותי הבינה מיד שזה הדוד שלנו יוסף והתרגשה לספר לה שזה האח הצעיר והציוני שעזב לישראל בדרך לא דרך. לאחר חמישים שנה זכינו לדעת היכן נקבר ונלחם יוסף דודנו. מאז עשרים שנה אנו חולקים לו כבוד רב כל יום זיכרון בבית הקברות בקיבוץ רביבים.

הזוית האישית

אבי: השתתפתי בתכנית הקשר הרב דורי במסגרת כתת הותיקים בבית הספר מרים ילן שטקליס בנתניה. תכנית זו מאוד משמעתית בעיני ונותנת הזדמנות לבני גילי לשכתב ולעלות ספורים מרגשים ומאוד מיוחדים לארצנו השזורה מקבוץ גלויות.

מילון

קבוץ רביבים
קבוץ רביבים ממוקם במועצה אזורית רמת הנגב . בין באר שבע למצפה רמון.

אנדרטת ביר עסלוג'
אנדרטת ביר עסלוג היא אנדרטה הממוקמת בקרבת קיבוץ משאבי שדה שבנגב. היא הוקמה לזכר 34 חיילי צה"ל שנפלו בקרבות במרחב שסביבה במלחמת העצמאות. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”האח הצעיר הציוני שעזב בדרך לא דרך.“

הקשר הרב דורי