מאגר סיפורי מורשת

שמי בראיין, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, סיפורי עוסק במסע שעשיתי לטהראן, בירת איראן.

נולדתי בדרום אפריקה בעיר יוהנסבורג, בשנת 1946, שם גדלתי ושרתי בצבא. עם שחרורי מצבא דרום אפריקה, סיימתי את חובתי והתאפשר לי לקבל דרכון. הדרכון איפשר לי לצאת מהמדינה. הצטרפתי לקבוצה של 27 צעירים חברי תנועת הבונים. זו הייתה תנועת נוער, שקמה בבריטניה ופעלה בעיקר במדינות דוברות האנגלית וגם בדרום אפריקה, בין מטרותיה של התנועה היה לחזק את הקשר של יהודי התפוצות עם ישראל ולהכשיר צעירים שעלו לארץ להגשים את הציונות. אנחנו ידענו בליבנו שלמעשה אנחנו עולים להצטרף לעוד מיליוני יהודים מכל העולם ולקחת חלק ולהשתתף במפעל הציוני הגדול.

זו הייתה אמורה להיות טיסה ארוכה מאוד, שתמשך קרוב ליממה, בגלל האיסור לטוס מעל ארצות ערב. טיסתנו הייתה מתוכננת להיות עם עצירות ביניים ונחיתות בנאירובי שבקניה וגם בטהראן שבאיראן.

כך הגעתי לישראל לשדה התעופה לוד בשנת 1966 עם קבוצת חברי מתנועת הבונים. התחנה הראשונה לאחר קבלת פנים קצרה בשדה התעופה לוד הייתה בקיבוץ צרעה, קיבוץ זה נמצא בכניסה לפרוזדור לירושלים, "צָרְעָה ממוקם מעל אפיק נחל שורק ליד העיר בית שמש, בלב שפלת יהודה. חלק ממחוז ירושלים ומהמועצה האזורית מטה יהודה" (ויקיפדיה).

תמונה קבוצתית זו צולמה ביום העלייה מדרום אפריקה לישראל

זוכר אני את החוויה של היום הראשון שלי, מהבוקר החורפי הראשון שלי בישראל. מצאתי את עצמי בקיבוץ צרעה, מנסה  ללכת, לטייל ולבצע סיבוב בשדה גידול של בצל, שדה בוצי, במזג אוויר וקר. לאחר ארוחת הצהריים, חזרנו לבית ספר בקיבוץ, כדי ללמוד את השפה החדשה עברית.

כך התחילו חיי בארץ ישראל.

הזוית האישית

סבא בראין: אני הרגשתי שאני והנכד שלי נעם התקרבנו בזכות מפגשי תכנית הקשר הרב דורי. היה לי כיף ונעים לראות את נועם מתעד את סיפורי.

הנכד נעם: היה לי כיף להיות במפגשים יחד עם סבא שלי. למדתי לדעת עוד דברים חדשים על סבא שלי, שלא ידעתי.