מאגר סיפורי מורשת

אני נולדתי בתוניסיה ב- 6/11/1944 בעיר שקראו לה לה-גולט . לה גולט הייתה עיר נופש וכל קיץ היו מגיעים לעיר  הרבה נופשים ותיירים. לאבי הייתה סירת משוטים. וכל קיץ אהבנו  אמי, אבי אני ואחותי, לרדת לים שהיה קרוב מאוד לביתנו ולשוט  בים. אבי עבד במקום שדומה מאוד לעיר תל אביב , אינני זוכרת את שמה, ואמי הייתה עקרת בית.

 

כל בוקר היינו הולכות לבית הספר. אני מאוד אהבתי ללמוד . אני זוכרת שבבוקר היינו לובשות את התלבושת האחידה-  שמלת משבצות בצבע ירוק  וצועדות לבית הספר. בית הספר היה בית ספר מעורב. למדו בו בנות יהודיות, ערביות ונוצריות.  כל הבנות היו משחקות ביחד.

בטוניס היו הרבה כנסיות ובתי כנסת וכולנו חיינו בשלום עם התושבים .בבית הספר היו הרבה כיתות ומחוץ למבנה הייתה חצר גדולה ובה הרבה פרחים. בהפסקות היינו משחקות שם קלאס ומשחקים אחרים. בכל שולחן בכיתה ישבו שתי בנות ועל הקיר היה לוח ירוק וגיר. לא היו לוחות לבנים כמו שיש היום ולא היו מחשבים.

 

 

בשנת 1955 אמי התחילה לסדר קופסאות קרטון כדי לארוז את הדברים לעלייה לארץ ישראל. אני זוכרת שלקחנו את כל הקופסאות לנמל כדי להעלות אותם לספינה שתשוט לישראל. מהנמל הפלגנו לצרפת למחנה העלייה לישראל. במחנה הזה חיינו חודש עד שהגיעה האנייה שלקחה אותנו לישראל. ההפלגה לישראל נמשכה ארבעה ימים.  משפחה בתוניס היו לי 5 אחים ו-3 אחיות , כאשר עלינו לארץ נולד עוד אח. צבר ראשון במשפחה.

 

בגיל 19, התחתנתי. זה היה ב18.12.1963. ביום החתונה שלי קיבלתי מתנת נישואין -סרוויס ספלי הקפה מפורצלן והוא נמצא בבעלותי כבר 52 שנה. הסרוויס  מאוד מיוחד: למעלה צר ולמטה מתרחב ובכל חלק מצויר פרח אדום. חברינו הטוב נתן לנו אותו במתנה והוא מאוד יקר לנו. אני משתמשת בו לקישוט ומדי פעם שותה ממנו באירועים חשובים. כשאני שותה ממנו אני נזכרת ביום החתונה שלי. נולדו לנו שתי בנות ושני בנים. בן אחד נהרג כששירת בצבא. יש לי 12 נכדים,  10 נכדים ו-2 נכדות. כשהייתי קטנה חגגנו את כל החגים וביניהם את חג החנוכה. אני זוכרת שהדלקנו  נרות והכנו סופגניות. עכשיו בחג החנוכה כל הנכדים באים אליי הביתה אנחנו מדליקים את הנרות ביחד מסובבים סביבונים ואוכלים סופגניות.

 

חפץ נוסף שיקר מאוד ללבי הוא צמיד הזהב שקיבלתי מאמי לאחר מותה. יום אחד אמי באה לבקר אותי ולא הרגישה טוב. היא אושפזה בבית החולים ונפטרה לאחר מספר שעות. נתנו לנו את כל התכשיטים שהיו עליה ואחרי השבעה אני ואחיותיי חילקנו  את הזהב שלה. אני לקחתי את הצמיד צמיד הזהב בצורת נחש. הוא מאוד יקר ללבי ואני לא מורידה אותו מהיד. כך אני מרגישה שאמי תמיד לצדי ושומרת עלי מלמעלה.

 

תשע"ו