מאגר סיפורי מורשת

שמי שרון קריכלי ואני רוצה לספר על מסע ההתבגרות של סבתי.

סבתי נולדה בגיאורגיה (גרוזיה).

כשסבתא שלי הייתה תלמידה בחטיבה העליונה בבית ספר בגֵּאוֹרְגִיָה, המוכרת גם כגְּרוּזְיָה, גיאורגיה על פי השם הנהוג ברוסית וכג'וּרגִ'יָה על פי הערבית, היא מדינה באירואסיה, לחופו המזרחי של הים השחור, בקווקז. למדינה גבולות עם רוסיה מצפון, עם אזרבייג'ן במזרח, עם ארמניה וטורקיה בדרום, ובמערבה הים השחור. גאורגיה היא חלק חשוב ממדינות הקווקז, והעם הגאורגי הוא קבוצה אתנית קווקזית. ויקיפדיה

בילדותה, סבתא הייתה תלמידה מצטיינת, וגם אח שלה. הם קיבלו את החינוך ליהדות, מאימא ואבא שלהם, והקפידו לקיים את המצוות, ולשמור על המסורת היהודית.

למרות זאת היה מורה בבית הספר ששנא יהודים (אנטישמי). ביום כיפור, כולם ידעו שהיהודים בצום, אבל הוא קרא כל הזמן לסבתא שלי, ללוח, כדי לעייף אותה. סבתא הבינה מה הוא רוצה לעשות, אבל בכל זאת קמה. מקרה נוסף היה כשאח שלה היה צריך לקבל מדליה, על הצטיינותו בלימודים, ולא נתנו לו, כי הוא היה יהודי. הוא לא התאכזב כי הוא ידע מה המצב, ומה היחס ליהודים, והיה גאה בזה שהוא יהודי.

לשמחתם הגיע היום שבו כולם – סבתא, אמא שלה, אבא שלה, ואח שלה, קבלו אישור לעלות לישראל, וכולם התכוננו לעלות לארץ. הם מיהרו למטוס בלי לחשוב פעמיים, וכל כך התרגשו לעלות לארץ הקודש, גם בגרוזיה הם שמרו על מצוות היהדות, שמירת שבת, אוכל כשר, שחיטה כשרה, וקיימו הכל מתוך אמונה.

בעלייה ובהתאקלמות בארץ, היה גם קושי. בתחילה היו צוחקים על סבתי בעבודה, והיו שואלים אותה: "איפה הפירות הכי טובים?" כדי לרדת עליה, בזה שהיא עולה חדשה, שלא יודעת הרבה על ישראל. זה היה מאוד מעליב את סבתא שלי, אבל סבתא הייתה מאוד שמחה שעלתה לארץ, ואפילו לא חשבה לחזור לגרוזיה. ולאט לאט העניינים נרגעו, והיא הרגישה שזו אכן ארץ הקודש, והחלה להרגיש חלק מהארץ ,ושמחה מאוד לחיות בארץ ישראל.

הזווית האישית

שרון וסבתה השתתפו בתוכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר חט"ב נופר בנהריה בשנת תשפ"א.