מאגר סיפורי מורשת

סבתא, טובה (פרוימוביץ), נולדה בבלגיה 08/01/1943, בשלהי מלחמת העולם השנייה. בגיל שנה, נתפסו הוריי על ידי הנאצים בגלל הלשנה ואני נלקחתי על  ידי השכנה וכך ניצלתי הכניסו  אותי לבית יתומים (מינזר) והוריי נלקחו למחנות ריכוז.

בתום המלחמה, נפגשתי עם אימי שרה פרוימוביץ ניצולת שואה ששרדה את הגיהנום וחזרה בחיים. בשנת 1945, שוחררה אימי והוחזרה לבלגיה. ישירות לבית החולים בשל מצבה הירוד והקשה. היא נתבשרה כי משפחתה – ביניהם 13 אחים ואחיות, אחיינים נרצחו והושמדו. אבי מאיר פרוימוביץ נרצח במסע המוות. ואימי עם כל בשורות איוב הללו איבדה את הרצון לחיות, היא שהתה בבית החולים ובזכות רופא שמצא בה עניין, ובקושי רב הצליח לשכנע אותה לפגוש את ביתה היחידה ששהתה בבית היתומים במנזר.

וכך היה – כך סיפרה לי אימי, הגעתי בריצה, קפצתי משמחה וישבתי על ברכיה וליטפתי אותה אמרתי לה שהיא כל כך יפה, ליטפתי את ראה וחיבקתי אותה ואמרתי כל שילדה בת שלוש יכולה להגיד. אימי סיפרה שהיא היתה נפולה לגמרי, כ- 34 ק"ג ללא שיניים וללא שיער, מלאה בפצעים ואני לא עזבתי אותה ורק חיבקתי אותה שוב ושוב. לימים אמרה אמא שדקות אלו החזירו בה את הרצון לחיות. וכך הופרדנו שוב, ורק לאחר חצי שנה כשהבריאה, חזרה לקחת אותי הביתה,

אמי ואני ניסינו לעלות ארצה והבריטים החזירו אותנו לקפריסין שם חיינו כשנתיים החיים היו קשים מאוד  עם זיכרונות עצובים.

ועלינו ארצה בשנת 1948, בשנות החמישים עברנו לקיבוץ דליה וסיימתי שם את כיתה י"ב.

לא דיברנו על השואה כמעט בכלל, היא לא רצתה להכאיב לי ואני לא שאלתי מאותה סיבה. עד יום מותה בשנת 1994, בת 80 היתה במותה.

צבא

שירתתי בחדר ניתוח שדה כאחות. הייתי צעירה וחדשה במקצוע, הזיכרונות מחוויה זו הינם קשים ומעורפלים, אך היכולת לעזור נתנה לי כוח והמשכתי במקצוע גן לאחר מכן. בנוסף למדתי רפואה אלטרנטיבית.

נישאתי ליפרח אברהם בשנת 1968, גרנו ברמת גן ואח"כ עברנו לקיבוץ פלמחים. שם אנו גרים עד היום. נולדו לנו 3 ילדים מאיר, מרדכי , ושמרית. ואף אימצנו ילדה נוספת. יש לנו 14 נכדים, רובם גרים איתנו בקיבוץ.

כיום, אני פנסיונרית ועוסקת בכל מה שעושה לי טוב. התעמלות, פגישות עם חברות, בתי קפה ומסעדות.

אני מאוד אוהבת לטייל, בארץ ובעיקר בחו"ל, באיטליה. בנוסף אני מתנדבת במסגרת אביב לניצולי השואה והחוויות עם הניצולים הקשישים הם קשים. היכולת  להקשיב ולשבת וליצור שעות של שיחה הקשבה והביחד זה טוב לי ולהם. והסיפוק היה ענק.

הזוית האישית

יונתן: סוף סוף לימדתי את סבתא איך לעבוד על המחשב, למדתי להכיר אותה טוב יותר, שמעתי סיפורים שלא שמעתי קודם. היה לי ממש כיף. טובה: היה לי כייף, כל דקה איתו נהניתי מאוד.  אני אוהבת את יונתן ונפלא היה לפגוש אותו גם פה.