מאגר סיפורי מורשת

סיפור הולדתם של אילן, אולגה וסבתא שוש. אתול (אילן) פינקלשטיין נולד בניו זילנד בשנת 1918 אביו נולד בלונדון ואמו נולדה בליטא. אולגה מנינג נולדה בניו זילנד בשנת 1917. אביה נולד ברוסיה ואמה נולדה במלבורן   אוסטרליה.

 

סוזן – סבתא שוש זמיר נולדה בניו זילנד בשנת 1945. סבתא שוש מספרת: "נולדתי בניו זילנד בתאריך 30 לספטמבר 1945. אבי היה באותו הזמן בחיל הים הבריטי והוצב בפקיסטן. אימי נסעה לשהות עם משפחתה בעיר "דנידן" שבאי הדרומי, ושם נולדתי. כאשר הייתי בגיל חודש חזרנו לביתנו בעיר אוקלנד, גרנו בפרבר יפיפה של העיר. מאחורי הבית היה בוסתן ובמעלה הרחוב גבעה ירוקה שעליה עץ אחד ענק” one tree hill”, שם הייתי מבלה אחרי שעות הלימוד בביה"ס, ממש מגרש משחקים גדול וירוק.

 

הורי היו ציונים והדריכו בתנועת נוער "הבונים". הקשר עם ישראל היה קיים במשך שנים. בשנת 1953 החליטו הורי לעלות לישראל, משפחתי היתה המשפחה היהודית הראשונה בניו זילנד שעלתה לארץ. אבי טס לישראל למצוא מקום מגורים למשפחה, קנה משק בבית ינאי, וחזר לניו זילנד להיערך לעליה לישראל. משפחתי,  אבא, אמא, אחי מיכאל (בן 7), אחי דני (בן 10 חודשים) ואני בת 9, ארזנו את כל חפצינו לתוך ארגזי עץ גדולים.

 

נפרדנו מהחברים שלנו וממשפחה, סבתות וסבא, בני דודים ובנות דודות, (איתם גדלתי), דודים ודודות, ובכלל מהקהילה היהודית בעיר מגוריי "אוקלנד" שבאי הצפוני של ניו זילנד. לפני הנסיעה היינו צריכים לקבל חיסונים. מיכאל אחי ואני היינו בורחים ומחבאים בחצר לפני שהרופא היה מגיע. ההתרגשות לפני הנסיעה היתה גדולה במשפחה ובקהילה היהודית בכלל.

 

ביום שישי ה28 למאי 1954 עלינו על אוניית נוסעים "מונווי" monowai, בנמל אוקלנד. על הרציף, היו חברים רבים, משפחה וסבתא. החברים רקדו "הורה" ושרו וברכו לנסיעה טובה. החברים שעל הרציף החזיקו סרטים ארוכים מצד אחד ואנחנו על סיפון האונייה החזקנו בצד השני, כשהאונייה החלה לצאת מהנמל הסרטים נקרעו לאט לאט כאות לפרידה. האונייה יצאה מהנמל בשעה 15:30 לכיוון סידני שבאוסטרליה (מתוך יומן אישי שכתבה סבתא אולגה).בתחילת ההפלגה הים היה סוער, אמי אחי ואני חלינו במחלת ים.בדרך לנמל עברנו גשר מדהים שמתרומם כאשר האונייה עברת מתחתיו. הגענו בבוקר לסידני (1.6.54) האונייה עגנה ושהינו שם 6 ימים.

 

פגשו אותנו חברים של ההורים ופינקו אותנו מאד. אני זוכרת שהלכנו לפיקניק ולגן חיות. כעבור 6 ימים עלינו על אוניית נוסעים בשם "סידני". התא שלנו באונייה היה דיי קטן, מיטת קומותיים, ומיטת תינוק לאחי הקטן. היה דיי נח ולנו הילדים זאת היתה ממש חוויה. היו על הסיפון הרבה עובדים זרים ממלזיה בדרכם ל"בריסבן" לעבוד במטעי סוכר. מצבם היה קשה והם ישנו בתאים קטנים חשוכים וצפופים. כעבור יומיים יירדו העובדים מ"מלזיה" ב"ברסיבן", האוניה שבה לים הסוער ושוב מחלת ים והקאות. מזג האויר היה דיי חמים והלחות גבוהה, ארזנו את בגדי החורף ושיחקנו על בריכת השחייה שעל הסיפון. מזג האויר מאד שונה ממה שאנחנו מכירים בניו זילנד.

 

שטים לאורך החלק הצפוני של אוסטרליה לכיוון אינדונזיה. הרבה איים באופק וסביבנו. אחי הקטן לומד ללכת, מידי פעם זוחל על הסיפון וחוזר שחור כולו מפיח שנפלט מארובות האונייה. חגגנו לאחי מיכאל יום הולדת, עם עוגה ומיץ ממותק. תזמורת האונייה ניגנה את השיר "יום הולדת שמח". בתאריך 17 ליוני הגענו ל"ג'קרטה" באינדונזיה. האונייה עגנה בנמל והרוכלים עלו על הסיפון כדי למכור מזכרות, היה צבעוני וקולני. אחרי מספר שעות יצאנו לדרך שוב. לפנינו חציית קו המשווה. מסורת עתיקה של אוניות שחוצות את קו המשווה, אומץ ע"י חיל הים הבריטי, ביום החצייה עורכים מסיבה ענקית, עם אוכל בשפע, ריקודים, קישוטים, תזמורת ותחפושות. מישהו מתחפש לנפטון אל הים. קפטן האוניה מגיע בחליפה לבנה, כולם על הסיפון המקושט והצבעוני. חגיגה אמיתית.

 

המסורת אומרת שצריך לתת לאל הים מנחה כדי שהאוניה תעבור בשלום גם אם יהיה סוער בחציית קו המשווה ולכן זורקים את קפטן האוניה לבריכה, כאילו הפתעה וכולם מריעים ושמחים. בתאריך 19 ליוני, אנחנו מגיעים לסינגפור, עיר יפיפייה, מערבית, תוססת. מלאה בחנויות ושווקים ססגוניים. היעד הבא "סיילון" היום "סרילנקה", לעיר קולומבו. שם התאכסנו במלון יפה, זוכרת חוויות מהעיר היפה. הכל היה חדש בשבילי, כמו חלום. חזרה לאונייה, חוצים את האוקיינוס ההודי לכיוון הים הערבי ומפרץ עדן. כניסה לים סוף. לקראת העגינה ב"גבוטי". אנחנו לא ירדנו מהאוניה. ממשיכים צפונה לכיוון פורט סעיד. לקראתנו מגיעות סירות ומפרסיות של רוכלים מצריים המציעים את מרכולתם. משם ממשיכים לים התיכון לכיוון "מרסיי" שבצרפת. שם יורדים מהאונייה וממשיכים את המסע ברכבת לכיוון "קליי" עוברים את תעלת "למאנש" באנגליה ונוסעים ללונדון.

 

בלונדון, שם שוהים כשבועיים. בתאריך 31 ליולי יצאנו מאנגליה לצרפת ומשם ברכבת לילה עד "נאפולי" באיטליה. בתאריך 1 לאוגוסט עלינו על אוניה ישראלית בשם "ארצה". האוניה שטה דרך "סורנטו", "קאפרי", "סטרומבולי", מיצר מסינה לים התיכון ומשם הגענו לנמל חיפה בתאריך 6 לאוגוסט. 

 

תשע"ו