מאגר סיפורי מורשת

מלחמת המעברים

נולדתי שנה לפני שמלחמת העולם השנייה הסתיימה. אין לי כמובן כל זכרון ממנה ולכן המלחמה הראשונה בחיי הייתה מלחמת השחרור. הייתי בן 4 כשהמלחמה החלה, גרנו בתל אביב, באזור רחוב לוינסקי, ומדי פעם הותקפנו בפגזים שנורו מכיוון יפו. הזיכרון הראשון שלי הוא ששכנה נפצעה מרסיס פגז וכל ראשה היה מכוסה דם. פציעתה לא הייתה קשה אבל כמות הדם השאירה עליי רושם חזק.

המלחמה השנייה בחיי היא מלחמת קדש באוקטובר 1956, הייתי בן 12 וחצי וגרנו בקיבוץ כפר רופין הזיכרון שלי ממלחמה זאת מורכב ממהדורות החדשות שאז בפעם הראשונה הושמעו אחת לשעה. הזיכרון השני, שפתאום שמנו לב שהרבה מחברי הקיבוץ ממש נעלמו כי היו מגויסים כאנשי מילואים.

המלחמה השלישית בחיי, שהייתה גם הראשונה שבה השתתפתי, הייתה מלחמת ששת הימים ביוני 1967. במלחמה זו השתתפתי כחייל מילואים וזה היה שירות המילואים הראשון שלי אחרי שהשתחררתי משירות סדיר בשנת 1965. הייתי כבר סטודנט באוניברסיטה והמלחמה פרצה בעת חופשת הקיץ. במלחמה זו השתתפתי בקרבות בצפון סיני.

המלחמה הרביעית בחיי הייתה מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973. כבר הייתי נשוי ואב לילד בן שלוש. גרנו בקיראון ועם הישמע האזעקות אשתי והבן ירדו למקלט ואני ארזתי תרמיל קטן והתייצבתי במקום המפגש של יחידתי. בחלק הראשון של המלחמה, עד הפסקת האש, הייתי בשארם-א-שייח שבדרום סיני . לאחר הפסקת האש השתחררתי ולאחר חודש בבית גויסתי שנית והפעם לשירות בן 4 חודשים מעבר לתעלת סואץ על אדמת מצרים. המלחמה החמישית בחיי הייתה מלחמת שלום הגליל שפרצה ביוני 1982 ומטרתה הייתה להרחיק את ארגון אש"ף מהגבול.

במקביל למלחמות חוויתי גם מעברים רבים בחיי, שלפעמים היו לא פחות קשים מחוויות המלחמה. נולדתי בתל אביב בשנת 1944.

עד גיל שבע גרתי בעיר. בגיל שבע עברנו לקיבוץ כפר רופין. לא היינו חברי קיבוץ אבל גרנו בקיבוץ כיוון שאבי עבד במפעל הבנייה של הקיבוצים בצפון. בכפר רופין הייתי חלק מחברת הילדים. בלילה ישנו בלינה משותפת, דבר שהיה שונה מאוד ממה שהורגלתי בעת שגרנו בעיר. גם זמן המפגש עם ההורים שלי היה מצומצם הרבה יותר מאשר בעת שגרנו בעיר. אבל לאחר תקופת זמן קצרה נראה שהסתגלתי ואפילו נהניתי מהמצב החדש.

המעבר הבא אירע באמצע כיתה ז' בשנת 1957 בעת שהייתי בן 13. חזרנו לעיר בת ים ושוב הייתי צריך להסתגל. בעיר היו רק שני בתי ספר יסודיים. ממלכתי דתי – תחכמוני, וממלכתי – ראשונים. כיוצא קיבוץ ברור שבחרנו בבית הספר הממלכתי ראשונים. מנהל בית הספר הכניס אותי לכיתה ז2. אחרי כמה ימים ראיתי שהכיתה לא מתאימה לי, רוב התלמידים היו עולים חדשים, כמה מהם מבוגרים יותר והרמה היתה נמוכה. אמי ביקשה להעביר אותי לכיתה ז1. כאן מצאתי תוך ימים ספורים את מקומי. לאחר כשבוע, ביקש המנהל להעביר אותי בחזרה לכיתה ז2 בנימוק שהמורה של כיתה זו ביקשה שאחזור כדי להעלות את רמת הכיתה. כשאמי התנגדה, השיב המנהל כי הוא יקבע באיזה כיתה אני אלמד. על כך השיבה אמי שהיא תקבע באיזה בית ספר אני אלמד.

כך עברתי, לאחר שבועיים שחזרנו לעיר, לבית ספר ממלכתי דתי תחכמוני. זה היה בית הספר הוותיק בעיר, למעלה ממחצית תלמידיו באו ממשפחות חילוניות ורמת הלימודים היתה טובה. מנהל בית הספר הרב הירש, קיבל אותי בסבר פנים יפות. לא היו לנו תכניות לעריכת טקס בר מצווה דתי. הרב הירש התנדב ללמד אותי ואירגן לי את הטקס ועל כך אני מכיר לו טובה עד היום. לא הפכתי לדתי והמשכתי באורח חיים חילוני אבל ספגתי יסודות של היהדות בבית הספר וגם אחר כך כשהמשכתי עם חברי לתיכון היחיד שהיה בבת ים – תיכון בית וגן – שהיה תיכון דתי. צריך להזכיר כי שלא כמו היום, בתיכון בית וגן למדנו בכיתות מעורבות, בנים עם בנות, ורוב התלמידים לא היו מבית דתי. בשנת 1962, לקראת סיום התיכון, יצא אבי לחו"ל לשמש מנהל חברת סולל-בונה בסיירה ליאון שבמערב אפריקה. עם סיום לימודי, בפסק הזמן שעד גיוסי לצה"ל, בתחילת 1963, שהיתי כמה חודשים בפריטאון, בירת סיירה ליאון. בתחילת 1963 התגייסתי לשירות חובה, אותו עשיתי במחנה מטכ"ל.

עם שחרורי באמצע 1965 נסעתי לטיול ארוך, בן 6 חודשים, באירופה. במהלך הטיול עבדתי בעבודות מזדמנות כדי לממן את המשך הטיול. עבדתי כעוזר בנאי בוינה, כעוזר בפיטום אווזים בגרמניה, כשוטף כלים במסעדה באמסטרדם וכמנקה חלונות ראווה בלונדון. בסוף הטיול נסעתי לאקרה, בירת גאנה שבמזרח אפריקה. שם קיבלתי עבודה כמנהל מחסנים של חברת דיזינגוף מערב אפריקה שהיתה חברת יצוא של מוצרים ישראלים. בשנת 1966 חזרתי לישראל והתחלתי לימודי כלכלה לתואר ראשון. בספטמבר 1967, כמה חודשים לאחר מלחמת ששת הימים, התחתנתי עם מרים ממנה נולדו לנו אורי, האבא של תמר ואלון ונירה דודתם.

אלה לא היו המעברים היחידים בחיי אבל המעברים האלה, בילדותי ובצעירות, עיצבו את חיי, לימדו אותי שבכל מעבר, גם אם הכי קשה, בסופו של דבר אתה יוצא מחוזק ובעל ניסיון.

הזוית האישית

אלון: אין חוויה מיוחדת כי הקשר חזק גם בלי המפגשים.

תמר: היה ממש כיף. הקשר חזק מאוד ואנחנו נפגשים פעם בשבוע ביום רביעי ופעם בחודש עם כל המשפחה D: