מאגר סיפורי מורשת

סבתא של עידו כהן

שמי עידו כהן משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי יעל קפלן. סבתא יעל נולדה בשנת 1949 בחדרה ושם עברה עליה ילדותה.

רקע – חדרה בשנות החמישים

"להתחיל מבראשית… בחדרה" (שנות ה- 50)

המעבר אל תצוגת שנות החמישים הוא בבחינת יציאה אל הרחוב המרכזי בחדרה, הרברט סמואל. תמונת פנורמה של הרחוב באותן שנים (מבט ממזרח למערב) משקפת מרכז עירוני מסחרי.

מאפייני תקופת הצנע ניכרים בתצוגת המכולת שההיצע שלה דל למדי. על הדוכן – "פנקס הנקודות" ועל הקיר מתנוססת רשימת מצרכי הקיצוב החודשי".

מתוך הארכיון ההיסטורי – מוזיאון החאן חדרה

סבתא יעל מספרת:

"אתחיל בכך שילדותי לא הייתה קלה. בהיותי בערך בגילו של עידו כיום, אבי לקה בהתקף לב ראשון. מאדם חזק, מנהל עבודה בבניין הוא הפך לאדם חולה. נאסר עליו לעבוד בבניין והוחלט לקנות חנות מכולת קטנה.

אימי עבדה יחד עם אבי במכולת. לימים, מרוב סחיבות של ארגזים, נקרעו לאמי הרשתיות בעיניים. בזמן שהיא שכבה בבית חולים אבי לקה בהתקף לב שני. אני, ילדה בגילו של עידו כיום, הייתי חייבת לרוץ למכולת בבוקר כדי לחלק את הלחמניות והחלב שהורי חילקו לקונים בכל בוקר, להכניס את דברי החלב שהושארו בחוץ ולהגיע לבית הספר בזמן. וכך בכל בוקר עד שאבי חזר לעצמו. אחרי הצהרים חזרתי למכולת כדי לעזור לאבא. הייתי בסך הכול ילדה שרצתה לשחק, אבל לא הייתה לי אפשרות כזאת. עזרתי לאבא להזמין סחורה ולהביא אותה. בימים ההם בעל מכולת היה הולך בעצמו להביא את הסחורה, לא היו מביאים אותה למכולת כמו היום. הייתי הולכת להביא סיגריות, שוקולדים וכל הדברים שהיו בטווח הליכה. בסופו של דבר נמכרה המכולת ואני הייתי מאושרת.

ואם מדובר בילדות, רציתי לציין שאם היום לקראת בר מצווה או בת מצווה מדברים על טיסה לחו"ל או כדומה, אני למשל קיבלתי מתנה אופניים יד שנייה. אבל תמיד הייתי ילדה שמחה עליזה וצחקנית, וכך עד היום.

הזוית האישית

חוויה מרגשת של שיתוף סיפור של סבתא לנכד.

מפגש תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר כרכור.