מאגר סיפורי מורשת

הסיפור נכתב במסגרת תכנית beta צעירים מטעם משרד הבינוי והשיכון, אגף שיקום שכונות ורשת עתיד, הפועלת בחסות מרכז צעירים יקנעם.

שמי לאה קליין, נולדתי באיטליה בעיר בשם בארי, אחרי מלחמת העולם השנייה. ההורים שלי הגיעו לאיטליה אחרי המלחמה וחיו שם במשך שלוש שנים. באיטליה נולדנו אחי ואני. יש בנינו הבדל של שנה בדיוק והוא הבכור.

ההורים שלי החליטו לעלות לארץ ומקום ההשתקעות הראשון שלנו היה בבית עולים בחדרה. אני הייתי בת שנה בזמנו. חיינו שם חצי שנה ומשם המשכנו לעכו. התגוררנו בעיר במשך שלוש שנים. בעכו נולדה אחותי השלישית, שנולדה בלידה ביתית, אני זוכרת את המאורע עד היום, זה היה מאוד מרגש ומיוחד. לאחר שנתיים, בשנת 1951, עברנו לשאר ישוב ומאז אני כאן.

אני מאוד אוהבת את הבית, את הגינה שטיפחתי ואת הקהילתיות. המושב הוקם על טהרת ההונגרים. בהתחלה החיים פה היו קשים – לא היה כסף ונותרנו ללא כלום. אבא שלי, בזמנו עבד בנמל בעכו וחיינו ברמת חיים נאותה ופתאום לא היה לנו כלום. בנינו את החיים שלנו מאפס. האחות הרביעית נולדה כאן במושב. בבית שלנו דיברנו רק הונגרית. למדתי עברית רק כשהגעתי לארץ. ההורים דיברו גם צ'כית ויידיש בניהם, בעיקר כדי שאנחנו, הילדים לא נבין. יש לי כישרון מיוחד לשפות וקלטתי אותן מהר.

לאה בצעירותה

אימא דאגה להנחיל לנו את המסורת ההונגרית, בעיקר דרך האוכל שבישלה. אני זוכרת, שהיא הייתה מכינה באורח קבע תבשיל גולאש עם תפוחי אדמה, בשר בקר ותבלינים רבים. מנה מפורסמת נוספת בבית הייתה מרק גולאש עם בצקניות שזה מעין נטיפים של קמח וביצה בתוך המרק. משהו משהו! ללקק את האצבעות. בחג שבועות אני זוכרת, שהיא הייתה מכינה מאכל ידוע בהונגריה שנקרא 'טורוש קומבוץ' שזה כדורי גבינה עשויות מסולת, ביצים וגבינה. אצלי זה זיכרון ילדות מתוק.

ממטעמי המטבח ההונגרי – מסורת קולינרית

כיום, אני ממשיכה את המסורת המשפחתית ומכינה את המאכלים האלה בבית לילדיי ולנכדיי האהובים. הם מאוד נהנים, מהללים ומשבחים את מעשי ידיי. אני מאוד אוהבת את המטבח ובמיוחד אוהבת ללמד ולהעביר את המתכונים שלי הלאה. אני לעולם לא זורקת אוכל וזה משום שגדלתי בבית עם הורים ניצולי שואה שלא זרקו מעולם אוכל. מכל שארית שיש לי בבית אני מוצאת מה להכין, בייחוד פשטידות מופלאות. בנוסף, עוגות שמרים הן המומחיות שלי והן מאוד אהובות ואהודות אצלי בבית. אני אשמח לשתף מתכון לעוגת השמרים שלי כדי שכולם ייהנו ממנה.

 במטבחי מכינה את עוגת השמרים שלי

הכנת הבצק: קילו קמח, שלוש כפות שמרים, שלוש ביצים, כוס שמן, שלושת רבעי כוס מים חמימים, כוס סוכר מעט תמצית וניל, קורט מלח וגרידת לימון,

לאחר שהבצק תופח, יש לחלק אותו לארבעה חלקים, לרדד, למרוח  ממרח שוקולד נוטלה בנדיבות, מעל  – לפזר חלבה מסולסלת, לקלוע לצמה ולהניח בתבנית משומנת. אפשר לפזר מעל אגוזים. להכניס לתנור מחומם מראש 180 מעלות עד שהריח בבית מתפשט. לאחר שהעוגה מתקררת מעט, מומלץ למרוח עליה מים מורתחים עם סוכר.

בתיאבון !

הזוית האישית

בר רופא: הכרתי את לאה במסגרת פעילות המלגה של הפרויקט הלאומי. במהלך ניצול זכויותיו של בעלה כניצול שואה, נוצר בנינו חיבור מיוחד ואני מברכת ומוקירה על כך. לאה אישה לבבית ומיוחדת. מהרגע הראשון הרגשתי את הנתינה, האכפתיות והרצון הטוב שלה לעזור. הבית תמיד שוקק חיים וזה מעיד המון עליה כאדם חברותי ומשפחתי. אני נהנית מכל ביקור אצלה שמרחיב את הנפש ואת הבטן (לאה בשלנית בחסד). אני מודה על ההזדמנות שניתנה לי ליצור קשר אישי ומשמעותי עם לאה. מאחלת לה שתמשיך בפועלה, בשיא האנרגיות כהרגלה ושנזכה לעוד המון מפגשים ביחד.

הסיפור נכתב במסגרת תכנית beta צעירים מטעם משרד הבינוי והשיכון, אגף שיקום שכונות ורשת עתיד, הפועלת בחסות מרכז צעירים יקנעם, בהנחיית המורה המובילה לירז אליס בן חמו.