מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בקזבלנקה שבמרוקו בשנת 1937 . למדתי יסודי ותיכון בבית ספר "אליאנס" וסיימתי לימודי הנדסת מדידות ועבודות ציבוריות. הצטרפתי למחתרת יהדות מרוקו בשנת 1957, על ידי טקס השבעה לאמינות למדינת ישראל כאשר לפני דגל מדינת ישראל, אקדח ויד מונחת על התנ"ך. שם המחתרת היה "המסגרת" ומנוהלת על ידי שליחים שהגיעו מישראל.

הם דאגו לשלוח אותנו לקורס טירונות בדרום צרפת על מנת לקבל חינוך צבאי לצורך שימוש בנשק במידת הצורך של התקפה על ידי מחבלים מוסלמים. המטרות היו פעילות מחתרתית להגנה על יהודי מרוקו ומבצעים של העלייה החשאית של משפחות יהודיות במרוקו .

תקופת המחתרת התחילה בשנת 1955 כאשר הגיע בחשאי המשלחת הראשונה של המוסד והתחילה לארגן חוליות מאומנות ומזויינות להגנה עצמית ולמבצעים חשאיים להברחת יהודי מרוקו לישראל על ידי "ספינות אגוז- קוקוס- יכין". נכתב בספר של "מאיר קנפו" המתאר התרחשויות דרמטיות בשעות הרות-גורל ומקפל בתוכו פרקים רבי- עניין שהסעירו את יהדות מרוקו ומדינת ישראל.

בספר זה מתוארים פרקים שפעילותיי ומבצעים שביצעתי בתקופתי במחתרת הכוללים מבצעי ריגול, סקר הנדסי לחופים, דיווחים על תכניות חשאיות ממשלתיות שהגיעו לידיעתי מפאת היותי עובד במחלקת ההנדסה בעירית קזבלנקה. בנוסף השתתפתי בתכנון הברחת משפחות בדרך בלתי לגלית.

באחד מהמבצעים רצינו להבריח אנשים דרך מטוס לצרפת ( ללא פספורטים בליווי אחד המדריכים ). לאחר העליה למטוס הטייס התבקש לעצור את המטוס ולהוריד את המדריך. היה ברור לכל שהמבצע נכשל. בסוף הסתבר שלמדריך לא אישרו לטוס עד אשר ישלם דוחות משטרתיים . כלומר הפחד היה לשווא.

באחד מהמבצעים היינו אמורים לאסוף משפחה מה"מלאח" (גטו יהודי) של "מרקש". אבל מספר שעות לפני כן אחד הבנים שהיה בן 13ביקש מאמו ללכת לקנות ממרכז הקניות ג'ינס על מנת שילבש אותו ביום הבר מצווה שלו בישראל. בזמן שהוא הלך לקנות את הג'ינס החוליה שהייתה אמורה לאסוף את המשפחה עם המזוודות ולהוביל אותה לחוף המבטחיים בצפון מרוקו במרחק של שש מאות קילומטר. המשפחה ביקשה מהחוליה שיחכו זמן מה עד שהילד יחזור מהקניות. החוליה סירבה מכיוון שהזמן דוחק והמבצע חשאי ואם יאחרו הדבר יתגלה לקהילה המוסלמית ועלולים להיות מהומות והמבצע יכשל. ועל כן, הספינה בים לא תחכה לעולים בגלל אנשי המגדלור שבודקים את הים. משטרת החוף מבצעת ללא הרף ביקורת כדי לתפוס מברחים שבאים מספרד.

אנשי החוליה הבטיחו שאחד מהמדריכים יחכה לילד והמשפחה תצא לעלייה ולאחר כשבועיים יתבצע מבצע נוסף ונצרף את הילד עם משפחות נוספות. בינתיים אנחנו נעביר אותו למשפחה שישאר בטוח עד למבצע הקרוב. במבצע ה-13 של ספינת אגוז עלה הנער לספינה ולצערנו היא נטרפה בעקבות סערה בים  וטבעו למוות במים הקפואים ארבעים וארבע עולים ובנוסף הנער. מדינת ישראל דאגה להודיע למשפחה בארץ, תמכה ועזרה כדי להקל על האסון.

באחד המבצעים נעצרתי על ידי הבולשת המרוקאית ואחרי ייסורים קשים נשלחתי לבית הסוהר בעיר "מקנס" באגף נדוני המוות. תקופת המעצר נמשכה שישה חודשים. כל אחד מהעצורים היהודיים נכלא בתא בודד. בלחץ של הקהילה היהודית אחדו כל שישה אנשים בתא משותף וזה אפשר לנו לדבר אחד עם השני, לעודד אחד את השני. בזמן שהותנו יחד לימדתי את העצורים איתי אלגברה להעביר את הזמן.

בשנת 1961 מלך מרוקו, מוחמד החמישי נפטר ובנו היורש חסן השני התבקש על ידי קהילת יהדות מרוקו וקהילת ארצות הברית לשחרר את האסירים הפוליטיים כמחווה למלכותו. העניין קסם למלך החדש הואיל והיו דרושים לו תקציבים כספיים גדולים כדי לארגן את ממלכתו הענייה כלכלית. מיד עם שחרורי עליתי בשמחה וגאווה ארצה עם משפחתי כאסיר ציון.

הזוית האישית

המספר שמעון קרן: החוויות שלי מהתכנית זאת "הקשר הרב דורי" – התכנית מאפשרת לי לחזור על חוויות המתחתרת וההגנה של יהדות מרוקו, ולהחדיר זאת לנכדה באופן משותף על מנת שהיסטוריה של משפחתנו תיחרט בליבם של הנכדים. יחד עם זאת זה נותן הרגשה צעירה שמחזירה אותי לחוויות הלימודים שלי בתיכון. אני מאוד נהנה מכול מפגש ומודה למורה על ההדרכה ועל היחס המכובד.

המתעדת ליה קרן: החוויות שלי מהתוכנית "הקשר הרב דורי" – התוכנית מאפשרת לי לשבת עם סבא ולשמוע ממנו את כל הסיפורים והחוויות שהוא עבר כדי לעזור להגנה על יהודים אני נהנית מכל מפגש וגאה בסבא שלי על הדברים שהוא עשה.