מאגר סיפורי מורשת

שם סבתי פרומה. שם זה מבוסס על שם סבתא של סבתא שלי (אימא של סבא רבא שלי). כאשר סבתא שלי עלתה לכיתה א' עיברתו את שמה. פירוש המילה 'פרום' ביידיש זה דתי, המורה הפכה את שמה לחסידה (כנראה מתוך מחשבה שפרום = דתי, דתי דומה לחסיד+ה). ומאז שמה חסידה. שם המשפחה של סבתא שלי לפני הנישואין היה גורדון. המשמעות של גורדון מבוסס על מחוז בצרפת בשם גורדונו. לאחר הנישואים סבתא שלי שינתה את שם המשפחה לזה של סבא שלי, שמואלביץ'. המשמעות של שם משפחה שמואלביץ' הוא כפי הנראה מהשפה הסלאבית, הבן של שמואל. סבתא שלי נולדה בכפר סבא, בתאריך 20.12.1949.

סבתא שלי היא הבת הצעירה במשפחתה. יש עוד אחות אחת מבוגרת ממנה בשלוש שנים. סבתא שלי הייתה כמו צל של אחותה הגדולה, אחותה לא אהבה זאת, אבל היא אהבה לשחק איתה. כבת הזקונים, סבתא שלי לא קיבלה יחס שונה מהוריה. סבתא גדלה בכפר סבא, כל השכנים ותושבי השכונה היו ניצולי שואה. השפה המדוברת הייתה יידיש. הבית בו סבתא שלי גדלה היה צריף שוודי עשוי עץ. לא זכורים לה צעצועי ילדות מיוחדים. זכור לה שהרחוב לא היה סלול ולא היה שום דבר מיוחד ברחוב, הילדים היו משחקים בעיקר בחוץ ברחובות. כשהיתה בת שבע עברה המשפחה לדירת שני חדרים בבית משותף ברמת גן (רחוב זוהר), לאחר מכן המשפחה עברה לגבעתיים.

סבתא אהבה לקרוא ספרים, הייתה מנויה לעיתון שנקרא דבר לילדים והיא זוכרת שהייתה מצפה לקבלת העיתון. בחצר הבית של סבתא ומשפחתה היה שובך יונים, לול תרנגולות ועצי פרי וסבתא שלי אהבה לעזור לאבא שלה בעבודות הגינה. הגננת של סבתא שלי הייתה שרה להם: "האוטו שלנו גדול וירוק", "מתחת לסלע צומחת לפתע רקפת" ושירים על הכינרת. סבתא שלי זוכרת את רוב מילות השיר והיתה שרה לנו (הנכדים שלה) את אותם השירים כשהיינו קטנים. ההורים שלה היו שרים לה שירים שונים ביידיש.

סבתא שיחקה בילדותה קלאס, קפיצה בחבל, מחבואים, שלושה מקלות. היא שיחקה עם ילדים בשכונה. סבתא שלי אוהבת לשחק אתנו (הנכדים שלה) את המשחקים האלה. סבתא למדה בגן השכונתי. זיכרון מהגן במסיבת חנוכה: סבתא הייתה נר שלישי והם שרו "שמן שמן מן הכד". היא למדה בבית ספר מרכז ברמת גן, מבית הספר היסודי עברה לתיכון שיין בפתח תקווה, לא היו אז חטיבות ביניים.

האירועים המשמחים שסבתא שלי חוותה הם בת מצווה שלה ושל אחותה הגדולה. זכרון עצוב שיש לסבתא שלי הוא שחבר של אחותה נהרג באימון צבאי.

חגים ומשפחה

סבתא שלי תמיד מציינת את חגי תשרי (ראש השנה ויום כיפור). היא אוהבת ללכת לבית הכנסת ביום כיפור לשמוע את תפילת קול נדרי ואת תקיעת השופר במוצאי יום הכיפורים. בחג החנוכה סבתא שלי תמיד מחלקת לנו הנכדים דמי חנוכה. סבתא שלי הכי אוהבת ארוחות שבת מפני שהמשפחה נפגשת ודואגת תמיד לארוחות משפחתיות.

האירוע המכונן והקשה ביותר בחיי סבתא שלי הוא שסבא שלי נפטר מדום לב בשנתו, באופן פתאומי מאוד.

 פעילויות מיוחדות

במשך עשרים וחמש שנים אחרונות ועד לתחילת מגיפת הקורונה סבתא הייתה מרבה לטוס לחו"ל לפחות שלוש פעמיים בשנה. בן הזוג של סבתא שלי היה טייס באל על (כעת בפנסיה). סבתא שלי אוהבת לבקר בעיקר בלונדון, ארצות הברית ואיטליה. סבתא שלי אוהבת להסתובב בערים גדולות, לבקר קרובי משפחה (בעיקר בארצות הברית) אבל גם אוהבת לטייל בהרים, בעיקר באלפים הצרפתיים. אני הייתי עם סבתא שלי בלונדון ובצרפת.

 הקמת משפחה

סבא שלי היה חבר של חברה של סבתא שלי, הם הכירו בשנות השישים ברמת גן. סבתא שלי וסבא שלי התחתנו בשנת 1973, סבתא הייתה בת עשרים ושתיים וסבא היה בן עשרים ושלוש. החתונה התקיימה ברמת גן באולם אירועים שהיה בבעלות הוריה, החגיגה היתה גדולה ויפה. דודה שלי נולדה כאשר סבתא שלי הייתה בת עשרים וחמש (1974) וכשאמי נולדה סבתא שלי הייתה בת עשרים ותשע (1978).

לימודים ועיסוקים

סבתי עסקה בתחום החינוך, היא הייתה מורה במשך עשרים שנה ולאחר מכן מנהלת בית ספר יסודי. בצבא סבתא הייתה מורה של חיילים ושירתה בבסיס צאלים ומרקוס בחיפה. סבתא שלי למדה באוניברסיטה תל אביב היסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל, עשתה BA בבר אילן (מנהל החינוך), קורס מנהלים באוניברסיטת תל אביב, מדעי התנהגות במכללה וקורסים שונים בספרות ועוד. סבתא שלי מאוד אוהבת ללמוד. היא רואה במקצוע ההוראה שליחות של דורות העתיד של הילדים במדינה.

הזוית האישית

אורי: נהניתי לחקור על סבתא ללמוד ולשמוע סיפורים שעדיין לא שמעתי, אני אשמח לעשות את זה עוד פעם.