מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בהרצליה ואני גרה בה כל חיי. גרתי בבית עם אמא ואבא ושתי אחיותי. בדירה מעלינו גרו סבא יעקב פת וסבתא ציפורה. היינו בקשר יום יומי. הייתי באה אליהם ומשחקת אצלם. בבקרי שבת באנו למיטתם ובה הם הקריאו סיפורים. אחר כך אכלנו יחד ארוחת בוקר ושמענו שירים מתקליטים ושחקנו במשחקים שונים. אהבתי מאוד להיות איתם.

כשהייתי ילדה קטנה אהבתי לטפל בסבתא שלי שהייתה חולה ולעזור לה. היא הייתה סבתא מאוד אהובה וביליתי אתה שעות רבות. לעיתים קרובות הייתי עולה לדירתה של סבתי לראות את הנוף ואת השקיעות המרהיבות של השמש לים. הייתי גם עוזרת לה ללוש בצק וממנה למדתי לאפות. העוגה האהובה עד היום היא פאי לימון.

סבתא סיפרה לי שלפני נישואיה הייתה אחות בבית החולים בצפת שם הכירה את בעלה, את סבא שלי.

בהמשך חייה עסקה בפעילות ציבורית: התנדבה ב"מגן דוד אדום" הקימה את אגודת "אילן" בהרצליה והייתה היו"ר שלה. היא העתיקה ספרים בכתב ברייל לספרית העיוורים.

מגיל צעיר רציתי להיות אחות. לקראת סיום לימודי בתיכון החלטתי ללכת בדרכה וללמוד סיעוד בבית ספר לאחיות. ואכן עד לימים אלו הייתי אחות פעילה: שנים אחדות בבית חולים בלינסון  ולאחרונה אחות במרפאה קהילתית בהרצליה.

סבתא ענת אלמוג

 המחברת של סבתא רבתא

לאחר פטירתה של סבתי מצאנו בין חפציה מחברות. ביניהן היו מחברות מתכונים שאספה משכנות וחברות שאותם הייתה מכינה למשפחה וגם מחברת שירים. גולת הכותרת של המחברות הייתה מחברת ישנה מיוחדת במינה שבה נימצא אוצר. יש במחברת רשימות מלימודיה בבית הספר לאחיות בצפת בראשית המאה הקודמת (1919-1920). במחברת יש שיעורים בסיעוד: הקוד האתי של האחיות בגרסתו הראשונית, הקפדה על לבוש האחות, יחסי רופא אחות והסתכלות כללית על החולה. יש בה שיעורים  בהיגיינה אישית של האחות כולל הקפדה על רחיצת ידיים  ובהיגיינה של המטופלים. יש שיעורים על טיפול בפצעים, טיפול במחלות חום, במחלות דרכי הנשימה ועוד טיפולים שונים בחולים שמבוצעים גם כיום אלא שכעת האמצעים והמכשירים  חדשים ומשוכללים יותר. יש במחברת רשימת תרופות שהיו בשימוש באותם ימים ההתוויות ודרכי המתן שלהן.

בשמחה רבה סיפרתי לבני המשפחה על מציאת המחברת ועל תוכנה וכמובן שהראיתי אותה לחברותי האחיות בגאווה. נהנינו להשוות ולראות את השינויים שהתרחשו מאז בטיפול במחלות ובחולים, ובעיקר במכשור הרפואי.

כעבור מספר שנים קיבלתי שיחת טלפון מאישה שהזדהתה בשם נירה, היא אחות מבית חולים הדסה. היא סיפרה על עבודת מחקר שהיא עושה תולדות הסיעוד ב"הדסה" ובתי החולים שלה. היא שמעה על המחברת של סבתא ציפורה, מבת דודתי יעל ובקשה לבוא אלי לראות את המחברת ולצלם אותה. כשראתה את המחברת התפעלה ממנה מאוד ואמרה שיש בידיה רק עוד מחברת אחת מראשית המאה ה-20. כמובן שהשתמשה במחברת לצורך עבודתה בתיעוד ההיסטוריה של הסיעוד בארץ. המחברת צולמה ונסרקה על ידה.

 המחברת יקרת המציאות הועברה למוזיאון מגדל דוד

עברו עוד מספר שנים וקיבלתי שיחת טלפון. הפעם ממוזאון מגדל דוד בירושלים. הדוברת סיפרה לי שנאסף חומר על תולדות הרפואה בירושלים ובמיוחד על חלקה של "הדסה" ושעומדת להיערך תערוכה על הנושא. הדוברת אמרה לי  ששמעה על המחברת של סבתי וראתה את הצילום שלה  ובקשה את הסכמתי לקבל את המחברת המקורית בהשאלה כדי לשמש מוצג בתערוכה. כמובן שהסכמתי. המחברת יקרת המציאות הועברה למוזאון מגדל דוד על ידי שליח מיוחד והיתה אחד המוצגים בתערוכה.

לקראת התערוכה יצא ספר עב כרס שכלל את כל החומר העיוני של המחקר שנאסף וצילומים של כל המוצגים שהיו בתערוכה. לאחר סגירת התערוכה קיבלתי את הספר והוחזרה אלי המחברת בצירוף סריקה שלה על דיסק. המחברת שמורה אצלי עד היום.

 המצגת של ענת ורני אלמוג "המחברת"

הזוית האישית

סבתא ענת ורני:  היה מאוד כיף. נהנינו מאוד לקחת חלק בתכנית הקשר הרב דורי.