מאגר סיפורי מורשת

שמי שולי אליקים אני גרה בטירת כרמל, סבתא של דורין ישראלי.

נולדתי במעברת טירת כרמל בחודש מרס 1953 בבית חולים כרמל. לאמא אילמת חירשת ואבא מבוגר.שעלו בשנת 1950 מעירק. יהדות עירק הגיעה לארץ כמרביתם אנשים משכילים. הגענו ישר למעברת אוהלים.

התחתנו בשנת 1952 ועברנו חוויות קיומיות מאוד קשות במעברת האוהלים. גשמים ורוחות מאוד חזקות,כשהרוחות העיפו את האוהלים, התנאים הקשים גרמו לאימי  לכמה הריונות שהסתיימו בהפלות. כאני ואחותיז"ל נולדנו כבר עברנו מהאוהלים לצריף. גם בו התנאים היו קשים, היה מאוד חם בקיץ וקר מאוד בחורף.השירותים היו בחוץ כשלא הייתה אסלה רק בור וכל שבוע הגיעו מהמועצה המקומית עם מכונה ומשאבהושאבו את הצואה.

הברז היה גם בחוץ ואימי נאלצה להדיח כלים עם מים קרים. היינו מתקלחים עם סבון שהיה גם סבון כביסהכשלא היה שמפו או מרכך. אני זוכרת, שהבעיה הייתה עם אחותי ז"ל שהייתה עם שיער מתולתל וכל פעם שאימי חפפה לה את השיער, היא הייתה צריכה להסתרק והיא הייתה בוכה וצורחת.

זיכרון נוסף שלי מהילדות הוא בית הכנסת. זה היה בית כנסת שאבי התפלל בו באופן קבוע ועבורי ועבור אחותי זה היה מקום הבילוי החביב עלינו במיוחד. בהמשך, נולדו  להורי עוד ארבעה ילדים, ולי ארבעה אחים.

למדתי בבית ספר יסודי במעברה ולאחר מכן כשעברנו לשיכונים בבית ספר "הגבעה" שלימים הפך לבית ספר"יגאל אלון".

בית הספר הגבעה: "בית ספר שיפמן ממוקם למרגלות הר הכרמל, בקצה שמורת טבע , על שלוחה ירוקההתחומה בנחל גלים מצפון ובנחל אורנית מדרום. מבנה בית הספר הנו מבנה עתיק מתקופת השלטון העותמאני, בו למדו בני המקום, עד היום קבוע שלט אבן בשפה הערבית במבנה הקשתות. במהלך השנים שימש כבית ספר יסודי שתלמידי המקום קראו לו "הגבעה". כשטירת כרמל התפתחה וגדלה, הפך המקום לבית ספר תיכון לבנים ובנות. עם חלוף השנים נוספו אגפים ובשנת 2001 נוסף אשכול הפיס למדעים."

נישאתי  בגיל צעיר, בגיל 17 ונולדו לי 5 ילדים. כולם נשואים ומהם יש לי 15 נכדים. חלקם גרים בישוב וחלקתבקריות. אימי שהיא היום בת 88 מתגוררת לבד ושוהה חצי יום בבית הקשיש. מכיוון שאני יחידה שמתגוררת ביישוב, אני זאת שדואגת לה בעיקר בהכנת אוכל בשבילה ובביקור יום יומי אצלה…

על אותה מעברה בה נולדתי ובה גדלתי, בונים היום, שכונה חדשה עם בניינים מפוארים ומרכז מסחרי…המקום התעורר אחרי תקופה של חמישים שנה שהיה שומם …כאן נסגר מעגל !!

אחת החוויות הזכורות לי, היא הרישום שלי לכיתה א', לבית הספר היסודי. רשמו אותי פעמיים לכתה א'.בתמונות צירפתי את טפסי ההרשמה . בשנה  הראשונה לא עליתי לכיתה א' ונשארתי בגן ורק שנה לאחר מכן עליתי לכתה א'.

מכיוון שביתנו הוצף בשיטפון – זו המזכרת היחידה שנשארה לי מילדותי.