מאגר סיפורי מורשת

ילדות ומשפחה

נולדתי בזמן מלחמת עולם השנייה כבת בכורה למשפחת גראואר ונקראתי צילה על שם סבתא מצד אבא. צילה זה קיצור של השם ציציליה, שם יווני. שם משפחתי נאורים ופירוש בגרמנית שיבה. בגיל 23 התחתנתי עם קריניץ זלמן ושיניתי את שם משפחתי לשמו. נולדתי בברית המועצות בקווקז, בתאריך 1.11.1941 בזמן מלחמת העולם השנייה. משפחתי במקור מאוקראינה. כשחוגגים את יום הולדתי עם המשפחה והחברים, כולם מתאספים בביתי וחוגגים את יום הולדתי, וכמובן את יום הולדתם של כל אחד מבני המשפחה בתורו. נולדתי כבת בכורה במשפחה, לכן הייתי צריכה לעזור להורים במשק בית. מגיל צעיר לקחתי אחריות על אחיי הקטנים.

יש לי עוד 2 אחים ואחות. שני אחיי לאוניד וארתור נפטרו ממחלה. אחותי פאולה מתגוררת כיום במרכז הארץ עם משפחתה. לאחי ארתור  שלושה ילדים ותשעה נכדים. ולאחותי פאולה ארבעה ילדים, אחד עשרה נכדים ושני נינים. בתום מלחמת עולם השנייה אני ומשפחתי חזרנו לאוקראינה, שם התגוררנו לפני שעזבנו לקווקז. החיים היו די צנועים והיה מחסור באוכל וביגוד. כנערה הייתי פעילה חברתית, שרתי במקהלה ואהבתי להתעמל ולעשות ספורט. לשמחתי אהבתי זו עברה לנכדתי האלופה בתחום הסייף. תקופת החורף הייתה מאוד מיוחדת עבורי. היינו מתאספים עם כל החברים וגולשים במזחלות וגם עושים סקי והחלקה על הקרח. כשהתבגרתי למדתי לתפור ולרקום והמשכתי בפעילות של שירה וריקודים. שירי ילדותי הושרו בעיקר בגנים ובבתי ספר. השירה הייתה בציבור, עם כל הילדים בזמן החגים, האירועים החברתיים והמסיבות. היה מאוד שמח כשכולנו שרנו יחד, ואהבתי מאוד את הרגעים הללו. המשחקים האהובים בילדותי היו: תופסת, קפיצה בחבל, גומי ובהם נהגנו לשחק יחדיו כל ילדי השכונה. הזיכרונות מבית הספר הם רבים, והכי מיוחד שהכרתי ילדים מכל מיני דתות. השפה העיקרית שלימדו אותנו הייתה אוקראינית, ולמדנו בסך הכול 10 שנות לימוד. הזיכרונות מהתיכון הכי מרגשים, במיוחד נשף סיום בכיתה י': המסיבה זכורה לי, במיוחד הריקודים, הבגדים יפים, השירים ותמונת המסגרת של כל הכיתה. האירוע הכי משמח שזכור לי מגיל ההתבגרות היא אהבה ראשונה עם בעלי. האירוע הכי עצוב שזכור שחוותי בגיל ההתבגרות הוא מוות של אבי. היה מאוד קשה להתמודד עם האבדן. החגים במשפחתנו היו מיוחדים. חגגנו את ראש השנה ופסח בהם נהגנו להתאסף בביתי ולערוך ארוחה חגיגית. ובכל ראש השנה אנחנו נזכרים בבעלי שנפטר בצום גדליה. אירועים מיוחדים בחיי הם כמובן נישואיי הולדת ילדיי, חתונותיהן של ילדיי והולדתם של הנכדים והנינים שלי.

לימודים ועבודה

לאחר המלחמה התנאים הכלכליים לא היו הכי טובים, לכן הלא הייתה לי אפשרות להמשיך ללמוד. בתום סיום בית הספר הייתי צריכה לעזור למשפחה בפרנסה ובקיום לכן התחלתי לעבוד. מקום העבודה הראשון שלי היה במפעל לתפירה ורקמה. את המקצוע למדתי במפעל עצמו. העבודה הייתה מאוד מעניינת: רקמתי על מפות, וילונות, כיסויי שמיכות, מצעים ועוד. עד היום אני משתמשת בידע זה שרכשתי לפני שנים.

הקמת משפחה וסיפור האהבה של סבא וסבתא

הכרתי את בעלי בברית המועצות בעיר צ'רנובוץ, שבה הייתה קהילה יהודית גדולה וצעירים יהודים היו מבלים ביחד. היה מקום מיוחד שבו התאספנו כל הצעירים היהודים, מעין מועדון חברתי ובו יום אחד הופיע בחור בשם זלמן, התיידדנו והתחלנו לבלות יחדיו. נהנינו להיות יחד ומאוד התחברנו אחד לשני, עד שלבסוף החלטנו להתחתן. החתונה נערכה בשנת 1963, כשהייתי בת 23 והוא היה בן 28 . בחתונה היה טקס אזרחי ואחר כך ערכנו מסיבה גדולה בקהילה היהודית. תמונות החתונה נשמרו והבאתי אותן לארץ.

בגיל 25 נולדה לי הבת הבכורה, שמה ביאנה (דודה של איילין המתעדת). בגיל 30 נולד בני הצעיר אריה, אביה של איילין. הנכדים שלי – כולם נולדו בארץ ישראל .יש לי בת ובן, 5 נכדים (נכד אחד וארבע נכדות). ויש לי 3 נינים מנכדיי. כיום אני נוהגת לבקר את הילדים והנכדים מדי פעם בסופי שבוע, חגים וימי הולדת.

עלייה לארץ והסתגלות

עליתי לארץ בשנת 1979 כשהייתי בת 38. העלייה לארץ הייתה עם בעלי ושני ילדיי. כמובן שגיל העלייה שלי השפיע מאוד על הקליטה בארץ ישראל, אבל האופי החזק שלי והרבה סבלנות עזרו להיקלט בארץ. כשעליתי לארץ הגענו לעיר טבריה, שבה למדנו את השפה העברית באולפן. לאחר מכן עברנו לגור בעיר נצרת עילית. בנצרת עילית התקבלתי לעבוד במפעל "עלית" שבו מייצרים שוקולדים וממתקים. בחגים מהמפעל היו מחלקים שוקולדים וממתקים וזה שימח את הילדים והנכדים.

כל משפחתי- אמא שלי, אחותי, אחי ומשפחתם עלו לארץ בשנת 1972. היה מאוד קשה להישאר באוקראינה ללא תמיכה של קרובים. רציתי מאוד להתאחד איתם, לכן ב 1979 עליתי ארצה והיה מאוד מרגש להתאחד עם כל המשפחה. בשנת 1995 טסתי לאוקראינה לארץ הילדות. המטרה העיקרית של הנסיעה הייתה ביקור בבית העלמין שבו קבורים אבא שלי, הסבים והסבתות שלי.

לאחר שיצאתי לגמלאות סדר היום שלי הוא קריאת ספרים, לצפות בתכניות טלוויזיה ,טיולים עם השכנות, ושיחות בנייד עם החברות והמשפחה. מדי יום אני אוספת את נכדתי הצעירה מבית הספר.

הזוית האישית

הנכדה איילין: מאוד נהניתי ללמוד על החיים של סבתי, היה לי מאוד מסקרן ומרתק לשמוע את סיפור חייה ולגלות שהם היו מאוד קשים עם הרבה מכשולים ולמרות הקושי היא לא נשברה והמשיכה גידלה ילדים ונכדים.

סבתא צילה: מאוד נהניתי להיזכר בעבר שלי ובזיכרונות הבגרות, היה לי ממש מהנה לספר את סיפור חיי.