מאגר סיפורי מורשת

סבתא דורית

נולדה בירושלים בשנת 1952 בבית חולים ביקור חולים. כשהייתה בת חצי שנה עברה עם הוריה לתל אביב שם גרו בצריפים בסמוך לסבי, סבתי ודודי. בזמן ההוא דלתות הבתים היו פתוחות. השכנים היו נכנסים ויוצאים תמיד. הבית היה מלא בימי שישי ובחגים כל המשפחה הייתה מתכנסת ותמיד היו שרים שירי ארץ ישראל. סבתא מספרת שסבא שלה, עמיאל, היה בעל חנות ירקות בשוק העלייה בדרום ת"א ובסוף עונת הענבים הוא היה מביא שקים של ענבים אדומים וסבתא דורית ושאר ילדי המשפחה היו דורכים עליהם באמבטיה שהייתה בחצר ביתם, מהמיץ סבא היה מכין יין לכל השנה ובמיוחד לחגים.

 

בזמן מבצע סיני סבתי זוכרת שסבא מנשה גויס למלחמה. החלונות כוסו בשמיכות והמשפחה דאגה כי אביה לא חזר לחופש ואז סבתא רותי והיא חיכו בתחנה ההסעה של החיילים לבואו של סבא מנשה חזרה הביתה מהמלחמה.

כשסבתא הייתה בת חמש עברה משפחתה לרמת גן שכונת מגורים חדשה. היא למדה בבית הספר ניצנים, שם גם למד אבי. באותם בימים למדו בבית הספר במשמרות חלק מהכתות בבוקר וחלקם אחר הצהריים. אחר כך בנו עוד צריפים כדי להכיל את שאר התלמידים.

באותם הימים הילדים שיחקו במשחקים כמו דוק, 5 אבנים, סכין תוקע, חבל, תופסת, מחניים, מחבואים וקלס. כל זה לפי עונות השנה. קלאס ומחניים היינו משחקים בכביש מאחר שהייתה עוברת מכונית כל חצי שעה. בקיץ הם היו קוטפים סברס ממרגלות הר נפוליון. אחר כך הילדים לא יכלו לישון בלילה וזאת בגלל הקוצים בידיים…

 

כמו כן היינו מתחרים בגלישה על קרטון מהר נפוליון למטה. שסבתא למדה בתיכון פרצה מלחמת ששת הימים. באותו זמן ההורים שלה קנו את הטלוויזיה הראשונה ששידרה בשחור לבן את אירועי המלחמה. סבא מנשה היה מגויס באותם ימים. כשהיא סיימה את התיכון, היא התגייסה לצה"ל שם עברה  קורס אלחוטניות בחיל הקשר, זה היה קורס שנועד לבנים ובאותו זמן הייתה מלחמת התשה.

הרבה אלחוטנים איישו את המעוזים (מוצבי צה"ל בתעלת סואץ) ולכן הוחלט בצבא לשבץ חיילות בקורס זה.לאחר שלושה חודשיי סבתא דורית הוצבה כאלחוטנית הראשונה בגזרה הצפונית של תעלת סואץ בבסיס שנקא "בלוזה" שהיום נמצאת בידי המצרים.

 

 

סבתא דורית ביקרה באופן סדיר במעוזים שהיו בגזרה שנקראה אז "קו בר אל". בזמן מלחמת יום כיפור אזור זה ראה קרבות רבים. החיילים נלחמו שם בחירוף נפש ורבים נלקחו בשבי. סבתא הייתה בבונקר שהיה מתחת לאדמה בחמ"ל. סבתא קישרה בין החטיבה לחיילים שבשטח. בזמן שסבתא הייתה בשירות בתעלת סואץ גם סבא מנשה גויס למילואים יחד עמה.

 

במהלך שירותה הצבאי סבתא דורית הכירה את חיים ולאחר שחרורה מצה"ל הם נישאו. סבא חיים היה לוחם בסיירת שקד, הוא שירת בתעלה ועשה מבצעים מיוחדים. הוא גם היה חובש.

לסבתא דורית שלושה בנים: אבא ברק, לירן וחן לסבתא שישה נכדים: יובל גיא עידו נועה יהונתן ואיתן.  

 

סבא מנשה וחבריו היו מדברים איך אפשר לשנות את המצב בארץ ולאט לאט החלו נערים ונערות להתגייס למחתרות. סבא הלך לפי צו ליבו והתגייס לאצ"ל שפעל בשיטת "חבר מביא חבר".במהלך פעילותו במחתרת סבא הדביק כרוזים שונים למיגור השלטון הבריטי בישראל, העביר סוגים של כלי נשק קטנים ותחמושת כגון: רימונים וחומרי נפץ שונים בילקוט בית הספר ועוד פעולות מסוג זה.

 

כדי ללמוד לירות בנשק היו נוסעים להרי ירושלים ועורכים שם מטווח ירי. עולי הגרדום בראזני וקאשני היו חברים של סבא מנשה מבית הספר וחברים לנשק בפעולות הראשונות של האצ"ל.

סבא השתתף במבצעים חשובים כמו: מבצע דיר יאסין ועוד פעולות  נוספות. הפעולה האחרונה שסבא השתתף בה במסגרת האצ"ל הייתה הפריצה לבית ספר לשוטרים שבמקומו היום נמצאת גבעת התחמושת, פעולה זו הייתה לאחר שהבריטים עזבו את הארץ והערבים החלו להילחם ביהודים בכל הארץ. לאחר פרוק האצ"ל וכשפרצה מלחמת השחרור התגייס סבא מנשה לצה"ל. הוא  שירת כלוחם בצה"ל בסדיר ובמילואים עד סוף מלחמת שלום הגליל.

 

סבא מנשה לחם בכל מלחמות ישראל וזכה בעיטורים רבים:עיטור לוחמי המדינה על חלקו במאבק לתקומת ישראל, אות הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל, אות הקוממיות, אות מבצע סיני, אות ששת הימים, אות יום הכיפורים, ואות שלום הגליל.

 –           

במהלך העבודה למדתי על השורשים של משפחתי. אהבתי מאד לשמוע מסבתי את כל הסיפורים ולהכיר את קורות החיים שלה. אני חושבת שמהסיפורים הבנתי יותר על המאבק להקמת מדינת ישראל.  ™    

הרגשתי שדרך הסיפורים אני  יותר ויותר מתחברת אליה. נהניתי מאד לעבוד איתה ואני גאה בה על אומץ ליבה. 

 

 http://www.flipsnack.com/ariellaka/copy-of-ftn543jc4.html

תשע"ה