מאגר סיפורי מורשת

המקום בו נולד סבא והתקופה

שמי אהרון, נולדתי בעיירה בברויסק שבבלרוס בשנת 1938. בעיירה זו גרו יהודים רבים.

הזיכרון הראשון שלי כילד הוא שברחוב בו גרנו היה הרבה רעש ובכי. בדיוק התחילה מלחמת העולם השנייה. אני זוכר איך אני ואחי בידיה של אמי בורחים מביתנו תחת הפגזות. בדרך, חלינו אחי ואני בגלל מחסור באוכל ובגלל ששתינו מים מזוהמים. אני שרדתי, אך למרבה הצער אחי נפטר. במשך ארבע שנות המלחמה גרנו בכפר בתנאים קשים מאוד, אני זוכר את איך שסבתא שלי הכינה לביבות מקליפות תפוחי אדמה, וזה היה המאכל הכי טעים. כשהמלחמה נגמרה חזרנו לעיירה שלנו. אבי לא חזר מהמלחמה. אין לי זיכרונות ממש טובים מילדותי.

סבא בגיל שלוש

תעסוקה

כשגדלתי התחלתי ללמוד מחשבים, בזמנו זה היה מקצוע ממש חדש, והמחשבים היו ענקיים – כמו 20 ארונות צרים, אבל הרבה פחות חכמים מהמחשבים של היום. אני הייתי אחראי על המדפסת, המדפסות היו גם ענקיות כמו שולחן כתיבה. אבל גם אהבתי למצוא את התקלות שבמחשב, הייתה רק פעם אחת שראיתי שם מחשב פרטי רגיל, ואחרי שעליתי לארץ כבר לא ראיתי מחשבים ענקיים אלא רק פרטיים. הייתי צריך ללמוד מהתחלה איך לעבוד בהם. לאט לאט למדתי והמשכתי לעבוד בזה.

מימין: סבתא של סבא, משמאל: סבא של סבא, על שמו נקרא סבא

הפגישה עם אשתי והקמת המשפחה

זה היה בחתונה של בן דודי. החתונה היתה במוסקבה והכלה היתה חברה של אישתי גלינה, שם הכרנו. אחרי החתונה חזרתי לעיירה שלי ובמשך משהו כמו שנה התכתבנו אחד עם השני דרך מכתבים. אחרי שנה נסעתי ללמוד במוסקבה והתקבלתי שם לאוניברסיטה, ואז התחלתי להיפגש עם גלינה לעיתים יותר קרובות. התאהבנו וכעבור כמה זמן התחתנו, נולדה לנו בת ראשונה בשם אילנה.

אחרי כמה שנים בשנת 1967, כשפרצה מלחמת ששת הימים, ממש השתנו חיינו. הפכנו ל"חולי ציונות". התחלנו לעקוב אחרי מה שקורה בארץ ישראל, וכל הזמן חלמתי לעלות לשם. רק בשנת 1974 הגשנו את הבקשה לעלות לארץ. באותו זמן השנאה בברית המועצות ליהודים ולאנשים שרצו לעזוב אותה גברה. לצערנו לא קיבלנו רשות לעלות, והפכנו להיות מסורבי עלייה. היחסים בין ברית המועצות לישראל היו מאוד מתוחים, אבל מחלת הציונות שלנו בעקבות הסירוב רק התגברה, ורוב הזמן עסקנו רק בלימוד עברית, ואפילו ארגנתי מקהלה מקבוצת ילדים, ביניהם בתי, והם שרו שירים בעברית והשתתפו בהצגות פורים, אפילו אני השתתפתי אישית.

אחר כך בשנות השמונים נולדה לנו בת שנייה וקראנו לה גאולה. היא הביאה אושר מאוד גדול. קראנו לה גאולה כדי לציין את הרצון שלנו לעלות לארץ ישראל, וגם כי חבר שלנו מישראל כתב וסיפר לנו על גאולה כהן, אישה מאוד ידועה בארץ ישראל וחברת כנסת. ואפילו קיבלנו ממנה כמה שיחות טלפון. בשנת 1988 כשברית המועצות התפרקה, קיבלנו את האישור המיוחל לעלות לישראל.

סרטון תיעוד של סבא אהרון: 

הזוית האישית

הנכדה שירה: נהניתי מאוד להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי. בזכות התכנית ביליתי זמן רב עם סבא וגיליתי עליו דברים שלא ידעתי לפני כן.

סבא אהרון: שמחתי מאוד להשתתף בתכנית הקשר הרב דורי, לבלות יותר עם נכדתי ולשתף את סיפור חיי.