מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בגרמניה במחנה פליטים בעיר אולם (Ulm) אליו הגיעו הוריי מרוסיה והופנו לשם על ידי שליחי עלייה.

בגיל שנה וחצי עלינו באנייה למעברת פרדס חנה, כעבור חצי שנה עברנו לקיבוץ גבת ונכנסתי לפעוטון. באותה התקופה הייתה הלינה משותפת לבני אותו הגיל, הילדים לא ישנו עם הוריהם אלא עם בני גילם.

ליד בית הילדים בו לנתי בנו אמפיתאטרון, לשם הביאו הצגות רבות. בכיתה ה' הופיעו שחקני הבימה עם ההצגה "המלך ליר" של שייקספיר, לא עמדנו בפיתוי וכשהתחילה ההצגה, בשעת לילה, התגנבנו מאחורי השורה האחרונה, שם הייתה גדר תיל וצפינו בהצגה. הצגה זו הייתה ההצגה הראשונה שראינו בחיינו לכן התלהבנו מאוד. כעבור זמן קצר ראינו שני אבות של ילדים מהכיתה קמים ומבחינים בנו, מיד התכופפנו וניסינו להתחבא אך הם התקדמו לעברנו,ומרוב בהלה התחלנו לברוח לכיוון בית הילדים ונפלנו אחד על השני ועל גדר התיל. הפחד היה כל כך גדול שהפציעה לא הורגשה,וכשהגענו לבית הילדים התכסינו בשמיכה ועשינו עצמינו ישנים. ואז נפתחה הדלת ונכנס אחד האבות שצעק לעברנו "ראיתי אתכם ועכשיו תקבלו את העונש" וכך הוא עבר, בין עשרים ושמונה המיטות וכל אחד בתורו קיבל פליק על התחת.

בית הספר בו למדתי היה מקומי ולחברת הילדים הייתה משמעות מאוד גדולה על חיי היום יום, בחגים ובחופשים בכלל.

הזוית האישית

איתן ינאי ואשד: לדבר עם שושנה הייתה חוויה מאוד מעניינת ומעשירה. למדנו המון דברים על הדרך שלמדו וחיו פעם בקיבוצים. נהנינו מאוד לבלות בחברתה של שושנה וללמוד על ילדותה.