מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שלי מתרחש בתקופת הצנע, ברחוב פרוג – תל אביב. השעה הייתה שעת צהריים, בעיצומה של השנ"צ, או בשפת המקור, בגרמנית –  שלפ שטונדה. ועל כן, היו הורי במיטתם הזוגית, אשר נצבה מתחת לחלון גדול שמצד החצר היה די גבוה. אני וחברתי ניבה שיחקנו בחצר. ופתאום ראתה אמא שלי שתיק הבד שלה – בעל שתי ידיות נשיאה גדולות, אשר אותו הניחה ליד מיטתה, "ממריא". כמובן שהתופעה "העל טבעית" הזו, עוררה את סקרנותה ומקדה את מבטה בחלון.. וכך גילתה את "מנגנון" ההמראה, שכלל – מטאטא. קצה המטאטא היה מחוץ לחלון, ואילו המברשת שימשה להשחלה של ידיות התיק אל מקל המטאטא. המחשבה הראשונה הייתה "שהילדות השובבות" (אני וניבה) מבצעות תעלול.

"הילדות השובבות" אני וניבה בחצר 

כשאימי הירהרה איך הצלחנו להגיע לחלון, החליטה לברר… ואז גילתה שבחלון עומדים שני בחורים, שמנסים לגנוב את התיק. אימי, שלא דיברה עברית, והייתה אחוזת בהלה, ניסתה לחפש אפשרות של תקשורת עם הגנבים, הצליחה לגייס קריאה חד משמעית: "הלו-הלו!!" קריאה זו שמע כל מי שהיה בסביבה: הגנבים שברחו מיד עם התיק, ניבה ואני שהגענו בריצה והספקנו לראות את הגנבים בורחים מעבר לגדר, ואבי שהתעורר משנתו.

כדי שתוכלו להבין את המשך הסיפור, אנא לחצו על הקישור וקראו את המושג: "תקופת הצנע"

סוף דבר: הצער על אובדן התיק היה גדול – ראשית, מדובר בתיק עצמו, שהיה מתוקף התקופה (תקופת הצנע), התיק הבלעדי של אימי. שנית, תכולתו של התיק שכללה, את ארנק הכסף (שהכיל – לא הרבה במיוחד…), את תעודת הזהות, וגולת הכותרת: פנקס "הנקודות"!! (מי שלא קרא את ההגדרה "תקופת הצנע", לא יוכל להבין את גודל הבעיה) למזלנו, ראינו לאן ברחו הגנבים, הלכנו בעקבותיהם, ומצאנו לשמחתנו את התיק זרוק בחצר השכנים, תעודת הזהות ואפילו פנקס הנקודות!! הפריט בו חשקו הגנבים, היה הארנק הריק!! למרות שהאירוע עליו מבוסס הסיפור היה קצר במשכו, הוא פורש זרועות לחוויות משמעותיות של חיי.

הזוית האישית

אלון: אני מאוד נהנתי לשמוע על ילדותה של סבתי, אשר לימדה אותי הרבה על עצמה ועל התקופה בארץ בשנות ילדותה!! אני רוצה להגיד תודה לסבתי אילנה שהגיעה לכל מפגשי הקשר הרב דורי!!

אילנה: נהניתי מאד מהאוירה ששרתה במפגשים. אהבתי להאזין לרחש הדיבורים של השותפים לפעילות, שעלה מכל החדרים. נהניתי להכיר את יעל המורה ונועם הליכותיה,ותמיד כיף לי להיות במחיצתו של נכדי אלון.