מאגר סיפורי מורשת

שמי איילת, בת להורי יעקב וזהבה. נולדתי בישראל. בהיותי בת 5.5 בגן חובה, סבי נפטר ממחלת סרטן הריאות. הוא היה בן 53. סבי היה איש מאוד מיוחד, רב פעלים. הייתי מאוד קשורה אליו והייתי הנכדה השנייה. שמו היה חיים, אך אני ואחותי קראנו לו "סבא בבה". אחותי הייתה הנכדה הבכורה. לכן הייתי הנכדה הקטנה שמפונקת. לאחר כ-40 יום נולד לדוד שלי בן והוא נקרא על שמו, לאחר כשנה נולד לדודה שלי בן וגם הוא נקרא על שמו-חיים. לאחר שנתיים נולד לי אח וגם הוא נקרא על שם סבי-חיים.

סבי היה לוקח ומחזיר אותי מהגן בגיל 3, מקלף לי אגוזים בדרך הביתה. הוא היה מלמד אותי לסרוג ולתפור. הייתי כל הזמן אוהבת להיות בבית סבי וסבתי. סבי היה מעלה עולים, דרך הסוכנות וחברת צים, באוניות בעליה בלתי לגלית, באוניות ששמם: "ירושלים" ו"הרצל". מצבם הכלכלי של סבי וסבתי היה קשה, מאז עלייתם ארצה בשנת 1954 ממרוקו, עם ילדיהם הקטנים. למרות זאת התפרנסו בכבוד, דרך עבודות כפיים קשות. ליבו הטוב והרחמן של סבי לא נתן לו מנוח והוא היה עוזר לעולים, שהיו מגיעים איתו ארצה, עד שהיו מתאקלמים, מביא אותם לביתו, נותן להם מקום לישון, אוכל לאכול ובגדים ללבוש.

כשהייתי בערך בת 5, סבי חלה מאוד. לאט לאט הוא הלך ודעך. אני זוכרת שהיו באים רופא ואחות כל הזמן לטפל בסבי בבית. הוא היה נראה ממש לא טוב, בתור ילדה קטנה, לא הבנתי מה קורה, רק אמרו לי וראיתי שסבא חולה. כאשר בימיו האחרונים היה סבי מאושפז, הלכתי לבקר אותו בבית החולים רמב"ם, עם אימי, וזאת הפעם האחרונה לצערי מאוד שראיתי את סבי היקר.

בחודש מאי, שבוע לאחר ל"ג-בעומר, ושבוע לאחר שדודתי (ברוריה) התחתנה (סבי היה גוסס בבית החולים), סבי נפטר. באותו בוקר אני זוכרת שהייתי עם דודתי (מזל)  בבית סבי וסבתי (חיים ומסעודה) לבד, שכנה (מלכה) שבנה (ארצי) היה איתי בגן, באה לקחת אותי לגן איתו. כשירדנו (מלכה אני וארצי) במדרגות, אני ראיתי את אשתו (פירחה) של דודי (משה), בוכה ולא הבנתי מדוע היא באה מעכו בבוקר ומדוע היא בוכה? כשאני שאלתי את השכנה (מלכה) מדוע הדודה (פירחה) בוכה? נאמר לי: "מפני שעקרו לה שן". בהמשך פגש אותנו שכן בשם רובין ושאל:" מה קרה"?, שכנתי מלכה אמרה לו: " סבא של איילת נפטר". מיד כששמעתי זאת, ניתקתי את ידי ממנה ורצתי חזרה הביתה בוכה, לא  רציתי ללכת לגן. לאחר שיכנועים רבים של שכנתי מלכה ודודתי מזל, הסכמתי והלכתי לבסוף עצובה מאוד לגן. בערב אני ואחותי הלכנו לשכנתי מלכה ושם התארחנו עד הלילה. במשך השבוע של השבעה, לא זזתי מסבתי (מסעודה) ולא הסכמתי לעזוב אותה. מאז אני תמיד לצידה ותמיד ישנתי איתה.

סבתי גרה קרוב אילנו ועוזרת רבות לאימי, כך שתמיד אנו קרובות, סבי תמיד ישאר בזכרוני לעד. קרוב לארבעים שנה ועד היום לא השלמתי עם מותו. מותו שינה בי הרבה דברים מאז ילדותי ועד היום כאדם בוגר וכאמא לילדים. כמובן שאני מעבירה ומספרת לילדי עליו ועל פעליו, כדי לשמר את עברו ויחודו. מקווה כי העלאת סיפור זה יסגור מעגל ויעזור לי להשלים לצערי עם מותו, אך עדיין לשמור אותו בזכרוני. תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים. יהי זכרו ברוך.

המשפט המאפיין את סבי היה: " והיה כעץ שתול על פלג מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח." אני מאחלת לכל משפחתי בריאות אריכות ימים ושנים בע"ה.